פרק 12 | איך הפכו הישראלים מוכרת בשוק ליצואנית מצטיינת

זה התחיל בכתבה שנשלחה אלינו מן הארץ,  סתם עוד כתבה במדור השיווקי באחד העיתונים בישראל. הכתבה עסקה במוצר חדש שהגיע לשוק, סירים ומחבתות בצבעים מרהיבים מתוצרת חברה זרה. מפרסם המדור לא הפסיק להלל ולשבח את המוצרים –  גם יפים, גם אופים, גם מטגנים ובסופו של דבר גם מתנקים בקלות. הכתבה ספרה  כי המוצרים הם הלהיט החדש העומד להציף את השוק הישראלי. הכל נשמע נפלא לולא בעיה אחת קטנה – המחיר: על פי דברי הכותב,  המחיר מאוד לא מוצדק, מחבתות וסירים במחיר של יהלומים.

מדוע הכתבה נשלחה דווקא אלינו לקוריאה הרחוקה? זה נחמד שיש בארץ מוצרים חדשים ואיכותיים, אבל אנחנו כאן והסירים שם.

את התשובה קיבלנו כשהגענו לסופה של הכתבה – "החברה המייצרת את המחבתות והסירים המהוללים נמצאת בקוריאה".

הבנו, לא נזקקנו להסברים נוספים.  הכתבה לא נשלחה אלינו סתם כדי שנקרא – זה לא היה כתוב בכתבה, אבל אנחנו הבנו שמרגע זה הוטלה עלינו משימה: לבדוק אם כאן, במקום הולדתם של המחבתות והסירים, ניתן להשיג אותם במחירים יותר זולים.

נודה כי עד למועד קריאת הכתבה  לא שמענו על החברה, ולא הבחנו במחבתות ובסירים מתוצרתה.

אבל, כאשר אנחנו מקבלים משימה אנחנו נרתמים מיד לעשייה, נרתמים ורותמים. שאלנו את ידידינו הקוריאנים, מסתבר שהם לא שמעו, לא יודעים. הבטיחו שיבדקו. גם אנחנו בדקנו ,חפשנו, חקרנו.

הממצאים היו מעניינים – יש חברה כזו, היא באמת קוריאנית ואת תוצרתה ניתן להשיג בקוריאה, בעיקר בקניה דרך הרשת. המחירים מפתיעים – במחיר פריט אחד בישראל ניתן לרכוש סט של ארבעה פריטים בקוריאה, ועוד לקבל מתנה קרש חיתוך וסכינים תואמים בצבעים זוהרים. עיסקה ממש מפתה.

מזכירתנו החרוצה המשיכה ובדקה וגילתה שיש מקום אחד שניתן להשיג בו את המחבתות והסירים והוא נמצא ממש בקרבה, בשוק.

קבלנו הסבר קצר, הלכנו לחפש. היתה בידנו כתובת שלא אמרה לנו דבר. הסתובבנו והסתובבנו ולא הגענו. חזרנו שוב חמושים בדוברת קוריאנית, חשבנו שלה יהיה קל יותר ומה שגרם לנו לא להגיע הוא מחסום השפה. היא שאלה והלכה ועברה וחזרה ואז הגענו לבניין, עוד אחד מבנייני השוק. אלא שהפעם דרך דלת קטנטנה גילנו את העולם של מטה. כבר למדתי שבשוק יש בניינים וכשמעפילים מגלים קומה ועוד אחת, ובכל אחת עולם ומלואו, אבל עד היום לא הבחנתי בעולם התחתון של השוק. אולמות ענקיים מלאי דוכנים, הנושקים זה לזה ולא מותירים מעבר ביניהם. גן עדן של מוצרים, מה לא היה שם, הלכנו לשמאל ולימין וחזרנו וירדנו ועלינו וזו שאתנו שאלה פעם ועוד אחת, והאצבעות הראו לשם ולשם, עד שלבסוף הגענו. זה היה דוכן קטנטן, לא היה בו שום יחוד, הוא נראה בדיוק כמו זה שלשמאלו ומאוד דומה לזה שמימינו. הוא היה עמוס לעייפה בערימות של כלים. בין לבין הם קורצים שם, בצבעיהם הזרחניים: בירוק ובכתום, באדום ובצהוב, אוסף של מחבתות וסירים בגדלים שונים.

שאלנו, בררנו, הופתעו ממחירם הזול, עשינו עסקה ובידנו הסט הראשון.

התגלית המרעישה עשתה לה כנפיים: תוך מספר ימים, רוב המטבחים של חברי הקהילה הישראלית המצומצמת בסיאול צוידו בצבעוניים הצבעוניים האלה.

את המידע החשוב לא הותרנו בידינו. 

זה החל במטבחים שלנו, ולאחר שרכשנו את הראשון, הצטיידנו במתנה להורים ואחר כך במתנה לחברים ולילדים ולכל קרובינו ומיודעינו.

וכשהגיעו מבקרים, גילנו גם להם את דבר הסירים, והם קנו והתלהבו וספרו לאלו שבאו אחריהם. אלו שאחריהם הגיעו כבר עם רשימה מפורטת.

המוכרת, שנראה כי לא ידעה דבר על ישראל ועל הישראלים רגע לפני שגילינו את דבר הסירים,  כבר למדה להבחין בנו מרחוק, וחבריה לדוכנים השכנים כבר למדו לשלוח אליה את כל אלה שנראו כישראלים.

בעת הסלון האווירי בסיאול, המתה העיר ממבקרים ישראלים. בשעת אחר צהרים, כשהגיעה קבוצה גדולה של גברים,  נציגי אחת החברות, לרכוש לנשותיהם  מחבתות וסירים, הם גילו להפתעתם כי חבריהם, נציגי חברה מתחרה, הקדימו להגיע ורכשו את כל הסחורה. לא נותרה מחבת לרפואה.

מאותו יום והלאה, יום לפני דאגנו להזמין את הסחורה.

המוכרת בשוק לא הבינה למה הישראלים רוכשים כל כך הרבה מחבתות וסירים, אבל נראה כי בכל יום בשעת הסגירה הודתה לאלוהים, ששלח אליה את הישראלים.

ובאחד הימים, כשהגענו מלווים באחת מידידותנו דוברת שפת המקום, שגם אותה הצלחנו להדביק בהתלהבות, הציגה המוכרת בפניה תעודה שזה עתה קבלה מהחברה. התעודה העידה כי חברת המחבתות והסירים הקוריאנית אסירת תודה על כך שאותה  מוכרת הנמצאת שם בשוק, בקומת המרתף, הצליחה להפוך ליצואנית מן השורה הראשונה