פרק 2 | למה דווקא קוריאה?

הייתי שם רחוקה כל-כך אבל הרדיו הישראלי התנגן לו ללא הפסקה בדירה שלנו, חייתי כבתוך בועה. שעת צהרים בקוריאה, אני מאזינה לאחת מתוכניות הבוקר. את תשומת ליבי משכה שיחה בין סטנדאפיסט ישראלי מוכר וידוע לבין כתבת רדיו ותיקה, מוערכת ומוכשרת. השיחה עסקה ביוקר ספרי הלימוד במדינת ישראל. תוך כדי השיחה הלין  הסטנדאפיסט "ספר לימוד המתמטיקה של בני הלומד בכתה ב' עולה הון עתק וישראל ממוקמת אי שם בסביבות המקום הארבעים במתמטיקה ואילו קוריאה, זו שאין בה מה לאכול, ממוקמת במקום הראשון".

הסטנדאפיסט, שגילה בקיאות מפתיעה לגבי מיקומה של קוריאה במבחני ההישגים במתמטיקה, גילה בורות לגבי מצבה הכלכלי של דרום קוריאה, שבה יש שפע של מזון.

הבורות לגבי דרום קוריאה כלל לא הפתיעה אותי. למדתי עליה לראשונה כאשר אזרתי אומץ וספרתי לחברי הטובים שאני מצטרפת אל האיש שאיתי לשליחות בדרום קוריאה. "קוריאה?!", מיד נתקלתי בהרמת גבה ובמבטים משתוממים, לעיתים תוהים, בדרך כלל  די מרחמים. קוריאה, למה דווקא קוריאה? מה כבר יש לעשות שם? לא יכולתם לבחור מקום טוב יותר? חסרים מקומות בעולם? אתם מוכרחים? זה מה שהציעו לכם? אתם בטוחים שאתם רוצים? יכולים להתחרט? צפונית, דרומית? זו שמדברים על השליט שלה? מודרנית? נוסעים שם בריקשות כמו בסין? איפה תגורו? יש מקומות מודרניים? בתים כמו בארץ? מים זורמים? חשמל? יש שם זרים? איך תסתדרו? אתם לא מפחדים, לא מסוכן שם? מה תאכלו, יש מסעדות? יש ישראלים? שגרירות? ומה עם רמת הרפואה? אתם כבר לא כל-כך צעירים, יש בתי חולים מודרניים? הרפואה מערבית או רק מקומית?

אודה, גם אני כמו רבים מחברי הטובים ידעתי מעט מאוד על קוריאה, בטרם בקרתי בה לראשונה.  לא כמו יפן או סין, דרום קוריאה, הנמצאת ממש ביניהן, לא זכתה לחשיפה. בשנים האחרונות היא היתה מעט מאוד בכותרות, ואם היו כותרות הן היו בעיקר על צפון קוריאה, שליטה העריץ, הנשק הגרעיני, הדיקטטורה, הרעב והעוני.

תגובות הישראלים אינן בהכרח מפתיעות.  באחד הימים נתקלתי  ב – "Korea Times", עיתון יומי בשפה האנגלית, במאמר שכותרתו "1% בלבד מהאירופאים יודעים משהו על דרום קוריאה". נראה כי בישראל, המחשיבה את עצמה כיום למדינה השייכת לגוש האירופאי, המצב מאוד דומה, כך שאפשר להתנחם – אנחנו נמצאים בחברה טובה.

האמת היא, שכאשר חושבים קצת יותר לעומק, העובדה שיודעים כל-כך מעט על דרום קוריאה די מפתיעה. בישראל רבים מאוד הם המשתמשים במחשבים מתוצרת חברת L.G., מסך הטלוויזיה בסלון ביתם הוא של L.G, מכונת הכביסה גם היא של L.G, המייבש גם הוא מתוצרתה ונראה כי גם על המקרר החדש שזה עתה רכשו מתנוסס הלוגו של חברת L.G.  . ואולי העדיפו לקנות את מוצריה של חברת  Samsung. והמכונית החדשה, האם היא של Kia  או אולי שלHyundai ? כל אלה הן חברות קוריאניות וכל אחד מאיתנו יודע זאת, אבל משום מה איננו מצליחים לקשר בין מוצרי הצריכה הרבים, שהינם תוצרת של דרום קוריאה , לבין המדינה המייצרת אותם.

באחת ההזדמנויות נתקלתי במושג שהיה לי חדש ולא מוכר "מיתוג לאומי". זהו מונח המדבר  על כוח המשיכה של מדינה כמותג מסחרי. למדתי כי מיתוג המדינה נמדד על פי שישה מדדים: האטרקטיביות של המדינה כאתר תיירות,  האיכות הנתפשת של ייצוא התעשייתי, תדמית השלטון והממשל, משיכה כמוקד להשקעות ולהגירה, תרבות ומורשת והתדמית הבינלאומית של תושבי המדינה.

בדירוג שהתפרסם, דורגה קוריאה באחד המקומות האחרונים, אחרי הודו וסין. ניסיתי לחשוב מה הוביל את דרום קוריאה למקום נמוך כל כך. האמת היא שכלל לא הופתעתי, מיד עלתה בזכרוני השאלה שנשאלתי "צפון קוריאה או דרום קוריאה?" נראה כי רבים עדין  מתבלבלים בין שתי המדינות ומצמידים לדרום קוריאה, עליה כמעט ואין שומעים בכותרות, את תדמיתה הלא מחמיאה של צפון קוריאה. 

אז כמה עובדות לא ממש מפתיעות שלמדתי על קוריאה:

• סיאול בירת דרום קוריאה מדורגת בין עשר הערים היקרות בעולם.

• כלכלת דרום קוריאה מדורגת במקום ה-11.

• דרום קוריאה מובילה היום בייצור זיכרונות של מוליכים למחצה, מסכים דקים וטלפונים סלולריים.

• קוריאה מדורגת ראשונה בייצור ספינות וחמישית בייצור מכוניות.

וכן…..בקוריאה יש מערביים, ויש מים זורמים, ונוסעים במכוניות הרבה יותר מפוארות ממה שאנו נוסעים כאן,  ושרותי הרפואה עולים בכמה מונים על אלה המוכרים לנו, ויש סופרמרקטים עמוסי כל טוב וכלל לא מסוכן.

זוהי קוריאה שנחשפה בפני.