הפאזל הקוריאני - יעל שגיא
פרק 17 | סנדלר
בארצנו הסנדלריות כמעט ונעלמו, נותרו מהן רק בודדות ואותן צריך לחפש בנרות. משום מה הישראלים החליטו כי כדאי יותר לקנות נעלים חדשות מאשר למסור לתיקון את אלה שבלו מעט.
כשהגעתי לקוריאה הבחנתי כי כמעט בכל קרן רחוב נמצא לו מבנה קטנטן, שבתוכו יושב לו סנדלר. בכניסה למבנה מונחים מספר זוגות של נעלי בית, כאלה המזכירים את נעלי הבית אותם נועלים במשרדים. בתוך המבנה יש מקום לסנדלר אחד ולספסל קטן הממתין ללקוחות.
אבל לשם מה צריכים כל-כך הרבה סנדלרים, האם יש לכולם פרנסה?
לא יתכן, חשבתי. מי בכלל מתקן נעלים?
התשובות ניתנו לי בזו אחר זו.
באחד הבקרים, כשהמעלית התעכבה קמעה באחת הקומות בבניין המשרדים בו עבדתי, הבחנתי במתקן נעלים הנמצא בפתח המשרד. על המתקן הונחו מספר לא מבוטל של זוגות נעלים.
רעיון חדש. במקום שכל אחד יניח את נעליו מתחת לשולחנו. הכינו מתקן לכולם. שונה ממה שהכרתי עד היום. הרעיון מצא חן בעיני, התקבל בברכה.
לא עברו מספר ימים וממש באותה מעלית הבחנתי בסנדלר, זה היושב מדי יום ביומו מול בנין המשרדים, יורד במעלית ובידו מתקן הנעלים. כזה שלפני מספר ימים ראיתי בפתח המשרד. על המתקן היו תלויים זוגות זוגות של נעלים.
למה לקח את המתקן, מה יעשה בכל זוגות הנעלים שבידו?
החלטתי לבדוק. חיכיתי.
הוא יצא מן המעלית צעד אל עבר מבנה המתכת הקטן. הניח בחוץ את מתקן הנעלים ושב על עקבותיו. נכנס אל הבניין ונעלם בתוך המעלית.
כבר ידעתי כי ניתן להשאיר את הנעלים ללא השגחה. ידעתי כי איש לא יגע בהם. היה לי ברור כי אלו ימתינו בסבלנות בדיוק במקום בו הונחו עד לבואו של הסנדלר.
ויתרתי, הבנתי כי היום לא אקבל את התשובה. אולי ביום אחר, אולי ממנו, אולי מסנדלר אחר.
באחד הימים הוא שוב היה שם. לצידו מתקן הנעלים עמוס לעייפה. בידו זוג נעלי עקב שריח חזק של דבק נדף מהן.
הבטתי בנעלים, כולן מצוחצחות למשעי. מבריקות כראי.
הוא עלה אל פתחו של המשרד, אותו משרד שבו ניצב מתקן הנעלים ימים מספר קודם לכן.
הנעלים שבו אל בעליהן.
בעוד אלה עסוקים במלאכת יומם נעולים נעלי בית, הוא ישב לו שם בסנדלריה הקטנטנה ציחצח בקפידה זוג אחר זוג, תיקן עקבים שלא עמדו במרוץ הבוקר של חמישה לתשע.
כשיש באזור כל-כך הרבה מבני משרדים ובתוכם יושבים כל-כך הרבה פקידים קוריאנים, המקפידים בלבושם ובמראה נעליהם, וכל כך הרבה פקידות המדשדשות על עקבים גבוהים, אין כל פלא שיש צורך בכל כך הרבה סנדלריות.
כתבות נוספות בסדרת הפאזל הקוריאני
פרק 18 | כמעט תשע
הפאזל הקוריאני – יעל שגיא פרק 18 | כמעט תשע צועדת בדרכי לעבודה, זרם אדיר של אנשים צועד איתי ומולי.
פרק 19 | תעלת בלאומילך
הפאזל הקוריאני – יעל שגיא פרק 19 | תעלת בלאומילך יש המדברים, יש הלועגים, יש הצוחקים ויש המבקרים. לעומתם יש
פרק 20 | "שיר שלכת אדומה"
הפאזל הקוריאני – יעל שגיא פרק 20 | "שיר שלכת אדומה" "שיר שלכת אדומה" – משום מה בכל שנותיי בארץ
פרק 21 | "זה הסתיו וזה עובר…"
הפאזל הקוריאני – יעל שגיא פרק 21 | "זה הסתיו וזה עובר…" ביום שישי פורסמה בעיתון ידיעה "אם היית עסוק מידי
פרק 22 | טיול במקרר
הפאזל הקוריאני – יעל שגיא פרק 22 | טיול במקרר התעוררתי הבוקר, וכהרגלי הצצתי החוצה כדי לראות מה מזמן לי
פרק 23 | מרק עוף לקיץ
הפאזל הקוריאני – יעל שגיא פרק 23 | מרק עוף לקיץ ישנם דברים רבים הנראים לי מוזרים ובלתי מובנים. בכל
פרק 24 | הכיכר
הפאזל הקוריאני – יעל שגיא פרק 24 | הכיכר דרכה למדתי דברים רבים על קוריאה, על החיים במדינה, על התרבות,
פרק 25 | אסור לשבת על הדשא
הפאזל הקוריאני – יעל שגיא פרק 25 | אסור לשבת על הדשא ערב נעים של סוף קיץ, יוצאים לדרך, לצעידה
פרק 26 | הנני
הפאזל הקוריאני – יעל שגיא פרק 26 | הנני החלטנו לנסוע אל שוק התבלינים. באוטו? בתחתית? ההחלטה נפלה, הפעם ניסע
פרק 27 | משטרת ההפגנות
הפאזל הקוריאני – יעל שגיא פרק 27 | משטרת ההפגנות שוב מתרחש הריטואל הקבוע. הם נערכים זה אל מול זה