פרק 16 | נעליים

סוכן הנדל"ן הוביל אותנו אל אחת הדירות, הדלת נפתחה וים של נעליים קבל את פני, מונחות זו לצד זו, זו על גבי זו, זו ליד האחרת. יש הנמצאות יחד עם בן זוגן, ויש שכבר לפני זמן רב איבדו אותו. נעלי ילדים, נעלי מבוגרים, של גברים, של נשים, נעליים שנעלו היום, כנראה גם אלה של אתמול ואולי גם אלה של מחר. זה היה המפגש הראשון שלי עם בית קוריאני. מרבד של נעליים ממש בכניסה. לא הצלחתי להבחין בדבר מעבר לנעליים. לא הצלחתי לעבור את הסף מבלי לדרוך על אי אילו זוגות נעליים. כדרכה של אישה, ניסיתי למפות את המשפחה  על פי כמות הנעלים, על פי הסוגים: מה מספרם של הגברים במשפחה ומה מספרן של  הנשים? כמה בוגרים מונה המשפחה וכמה ילדים? יש בנות או כולם בנים? ובמה הם עוסקים – ספורטאים, אנשי עסקים ואולי חובבי הליכה, מעדיפים סגנון אלגנטי ואולי לא, נוהגים על פי צו האופנה, מקוריים.

למה כל-כך הרבה נעליים דווקא בכניסה, אי אפשר במקום אחר? מיד מסיקה מסקנות, שופטת על-פי העיניים המערביות , על פי עולמי המוכר והידוע. משפחה מבולגנת, עקרת בית ממש לא מסודרת, ילדים לא מחונכים. למה לא סדרה את הבית לפני שהגענו, למה לא ניסתה לעשות רושם טוב על האורחים? 

כעבור  מספר ימים הגעתי אל ביתה של משפחה קוריאנית, משפחה  אחרת. את דלת הבית פתחה לנו אשה קוריאנית מטופחת להפליא, שערה עשוי כהלכה, לבושה בקפידה. מבט חטוף פנימה גילה   דירה מסודרת להפליא, מבהיקה בנקיונה, על הקירות יצירות אומנות, בכל פינה חפצי חמדה, ושוב המון נעליים בכניסה, ובמפלס מעל, כדי להשלים את התמונה,  מבחר של קבקבים  בכל הגדלים, מכל המינים, לגברים ולנשים.

עוד אני עומדת בכניסה, עסוקה בנעליים המונחות לנגד עיני, בעלת הבית בחרה   מתוך הקבקבים זוג אחד עבורי ואחר עבור האיש שאיתי. מוצאת ללא כל בעיה כאלה שנראים לה מתאימים, מניחה את הקבקבים מולנו. אנו חולצים את נעלינו, מצרפים אותם אל זוגות הנעליים הממתינות בפתח, נועלים את הקבקבים, עוברים מן החול אל הקודש, משאירים את החוץ מאחורינו.

לבית קוריאני לא נכנסים נעולים בנעליים, לא הדיירים ולא האורחים. הכניסה בנויה בדרך כלל משני מפלסים: המפלס הראשון בנוי  רצפת אבן, כאן נפרדים מהנעליים, מהרחוב,  ועולים מפלס אל רצפת עץ, עליה מונחים קבקבים של בני המשפחה וגם עבור האורחים.

נעליים לא חולצים רק בדירות אלא גם במסעדות קוריאניות מסורתיות, בכל מיני מבנים קוריאנים עתיקים ובמקדשים. אז אם רואים נעליים בכניסה, רצוי לחלוץ  מיד, אחרת תשלחו חזרה, והתחושה במקרה זה בהחלט תהיה פחות נעימה.

טקס החלפת נעלי החוץ בנעלי בית מתרחש גם בגני הילדים ובבתי הספר. בכניסה לכיתות ניתן לראות שורות שורות של  מדפים עליהם מונחים בטורים מסודרים להפליא זוגות זוגות של קבקבים. לפני הכניסה לכתה, מחליפים התלמידים את נעליהם בנעלי הבית, וכשיוצאים להפסקה חוזרים על הטקס.

את הנעליים חולצים גם בעת שעורכים פיקניק. על מחצלת הישיבה לא עולים עם נעליים. אחד המראות המיוחדים הוא ילדי גן קטנטנים הסועדים את ארוחתם בעת הטיול, ישובים על מחצלת, שסביבה מסודרים בקפידה זוגות זוגות של נעלים.

חליצת נעליים ונעילה הן תרגולת קבועה בקוריאה. לכן הקוריאנים מעדיפים נעלים ללא שרוכים, כאלה בהחלט מקלות על החיים.

ועוד דבר לא פחות חשוב, לפני היציאה מן הבית או מן המלון, כדאי לבדוק שוב ושוב את מצב הגרביים –  מי יודע מתי תדרשו לחלוץ את הנעליים. התחושה של גרב ממנה מציצה אצבע מרדנית, שללא כל אזהרה חוררה לה חור, היא כלל וכלל לא נעימה ועלולה לגרום למבוכה.