הפאזל הקוריאני - יעל שגיא
פרק 24 | הכיכר
דרכה למדתי דברים רבים על קוריאה, על החיים במדינה, על התרבות, על המנהגים, על העיר, על האנשים, על מה שמטריד את הקוריאנים ועל מה שמשמח אותם, על הנושאים העומדים על הפרק ועל מה שעתיד לעמוד על הפרק, על תרבות הפנאי של תושבי העיר ועל תוכניות הפיתוח של העיר ושל המדינה.
כמעט בכל יום חשפה היא בפני פן אחר של המדינה, לעיתים פנים מאירות ושמחות, פנים חוגגות ומיטיבות, פנים מאושרות, לעתים פנים נוגות וכועסות, יש וחשפה את היפה והטהור ויש והציגה ללא בושה את המכוער והעצוב, יש והפגישה אותי עם הקוריאני נעים ההליכות, העדין והאדיב ויש שפגשתי בה את הקוריאני האלים והלוחמני.
היא שינתה את פניה כמעט בכל יום: בכל בוקר מצאתי אותה נערכת באינטנסיביות לקראת אירועי היום, לעיתים מתקשטת, מתאפרת, מחליפה לבוש אחד בלבוש אחר, לעיתים רמוסה, מושפלת ומבויישת מנסה להסתיר את עקבות היום שהיה.
עוד בטרם הספיקה להתאושש מאירועי היום שעבר, עוד בטרם הצליחה לפקוח עיניה ולקבל את היום החדש, כבר הגיעו אליה המוני פועלים, פשטו על כל פינה ועמלו בקדחתנות על הכנת התפאורה של היום החדש. יש והקימו במה שתארח עם רדת הערב אומנים, יש והקימו סביב משטח הדשא אוהלים שעוד מעט יאוישו ויהפכו לדוכנים, יש ומיד עם שחר תפסו המפגינים עמדות ויש והאוטובוסים של משטרת ההפגנות הקיפו אותה בנחש ארוך ובלתי חדיר ומנעו את הגישה אליה.
ובשעות הלילה המאוחרות, לאחר שהכל שבו לבתיהם, שבו הפועלים, פשטו כנחיל נמלים עצום המגלה מאגר מזון, ותוך מספר דקות לא הותירו סימן, לא השאירו כל זכר למה שהיה, קרצפו את הדשא, פרקו את הבמה, אספו את הכבלים, הסירו את התאורה, מחקו את שרידי היום שהיה.
זוהי הכיכר המרכזית של סיאול, בין מלון פלזה לעירייה, בין הארמון למלון פרזידנט משתרעת הכיכר. לכאורה סתם עוד כיכר רגילה ככל הכיכרות, כיכר גדולה מכוסה דשא ירוק, מוקפת באדניות. למעשה אין בה כל ייחוד, אבל להלכה זהו דופק החיים של העיר סיאול – הכיכר שאינה נחה, הכיכר שכל יום בה שונה מזה שהיה.
היא קיבלה בהערצה את הספורטאים ששבו מן האולימפיאדה עטורי מדליות, היא לוותה את הנשיא רו, שבחר להתאבד, בים של בלונים צהובים, היא קלטה במשך חודש את רגליהם של אלפי מפגינים שהפגינו נגד יבוא בשר מארצות הברית לקוריאה, היא ארחה טקסי תה, וטקסי התבגרות ואת יום ההורים ואת פסטיבלי האביב והסתו, ואת יום הילד ויום הנכה, ואת פתיחת הלילה הלבן ואת ערבי הקיץ, את קונצרט יום העצמאות, ואת הפגנת הבודהיסטים ואת ואת….
ואני, שעברתי שם מדי יום ביומו בשעות הבוקר, ובשעות הצהרים ולעיתים בשעות החשיכה, זכיתי להציץ מבעד לחלון ענק שנפתח עבורי וחשף, ושיתף והזמין.
כתבות נוספות בסדרת הפאזל הקוריאני
פרק 25 | אסור לשבת על הדשא
הפאזל הקוריאני – יעל שגיא פרק 25 | אסור לשבת על הדשא ערב נעים של סוף קיץ, יוצאים לדרך, לצעידה
פרק 26 | הנני
הפאזל הקוריאני – יעל שגיא פרק 26 | הנני החלטנו לנסוע אל שוק התבלינים. באוטו? בתחתית? ההחלטה נפלה, הפעם ניסע
פרק 27 | משטרת ההפגנות
הפאזל הקוריאני – יעל שגיא פרק 27 | משטרת ההפגנות שוב מתרחש הריטואל הקבוע. הם נערכים זה אל מול זה
פרק 28 | יש לי ציפור קטנה….
הפאזל הקוריאני – יעל שגיא פרק 28 | יש לי ציפור קטנה…. במקומות מרכזיים בעיר הקימו דוכנים, שמטרתם לעודד את
פרק 29 | שומרי הכפר
הפאזל הקוריאני – יעל שגיא פרק 29 | שומרי הכפר הם הגיעו אלי לראשונה הרבה לפי שהגעתי לקוריאה. זוג פסלי
פרק 30 | חתונה
הפאזל הקוריאני – יעל שגיא פרק 30 | חתונה קיבלנו הזמנה לחתונה, מאורע שאינו יוצא דופן במחוזותינו, משמח , מרגש,
פרק 31 | ברווזי אהבה
הפאזל הקוריאני – יעל שגיא פרק 31 | ברווזי אהבה אני מכירה אותם מהחנויות המוכרות מזכרות לתיירים. הם הופיעו כמעט
פרק 32 | איך לא חשבו על זה אצלנו
הפאזל הקוריאני – יעל שגיא פרק 32 | איך לא חשבו על זה אצלנו גשם בקוריאה הוא אירוע די שגרתי.
פרק 33 | מה בין שירותים לחשיבה יצירתית
הפאזל הקוריאני – יעל שגיא פרק 33 | מה בין שירותים לחשיבה יצירתית מעולם לא חשבתי שאספר על שירותים, בוודאי
פרק 34 | כל-כך יפות שבא לבכות
הפאזל הקוריאני – יעל שגיא פרק 34 | כל-כך יפות שבא לבכות הן צעירות, בשנות השלושים לחייהן, נאות ואת חלקן
