פגשתי בהם בחתונה נוספת, גם הפעם הם ניצבו במרכז שולחן הכלולות, אלא שהפעם התהדרו בשלל צבעים מרהיבים. אלו הם ברווזי אהבה.

ברווזי האהבה הם חלק בלתי נפרד מכל חתונה קוריאנית מסורתית – הברווז האחד מסמל את החתן והאחר את הכלה.

בעבר הרחוק הברווזים היו מגולפים ביד אדם. בחירת האדם שיגלף את ברווזי האהבה עבור הבת העומדת להינשא לא היתה מלאכה פשוטה. האדם הנבחר למשימה חייב היה להיות חבר טוב של משפחת הכלה, אדם מכובד, בעל מידות טובות ולהתברך בחמשת האוצרות: עושר, בריאות, אין גרושין במשפחתו, בעל לאישה טובה ואב להרבה בנים. מעל לכל הוא צריך היה להסכים לקבל על עצמו את המשימה הלא פשוטה. אין זה פלא, שבימינו ברווזי האהבה הם מעשה ידי מכונה. כיום קשה למצוא אנשים בעלי כל כך הרבה מידות טובות.

האדם,, שנבחר לגלף את ברווזי האהבה, לא נטל על עצמו את תפקיד גילוף ברווזי האהבה בקלות. על פי המסורת הקוריאנית, אדם זה חולק את מזלו ואת רוחו עם הזוג הצעיר. מסיבה זו תכונותיו האישיות של המגלף הינן בעלות חשיבות רבה.

המגלף לא ציפה ואף לא קיבל תמורה עבור עבודת הגילוף. הוא קיבל עליו את המשימה מתוך כבוד להצעה.

למרות העובדה כי גילוף ברווזי האהבה נחשב לכבוד, אדם שקול נזהר לא לא לגלף יותר מזוג ברווזי אהבה בחייו, כיוון שעל פי האמונה בכל ברווז שהוא עשה הוא חלק את נשמתו ואת מזלו הטוב עם הזוג הצעיר.

אחרי החתונה, הברווזים הובלו אחר כבוד לבית החתן והכלה ומוקמו במקום בולט בבית הזוג הצעיר. האופן שבו ניצבו הברווזים העיד על מצב חיי הנישואים של בני הזוג. אם הם ניצבו פנים אל פנים, מקור אל מקור הדבר העיד כי מערכת היחסים בין בני הזוג תקינה והאהבה והשלום שוררים בבית. אבל אם ניצבו זנב אל זנב, עדות היא כי מריבה פרצה בין בני הזוג.

חברה ספרה לי כי בעבר לא נהוג היה לדבר על יחסי מין ולכן כאשר האישה לא רצתה לקיים יחסי מין עם בעלה היא היתה מציבה את הברוזים זנב אל זנב, כדי להבהיר לבעלה…שהיום אינו היום המתאים.