פרק 35 | היום הלבן

רק לפני מספר  ימים הוצפו החנויות והמדרכות שלפניהן בדוכנים,  המציעים שפע אדיר של מתנות לקראת יום האישה, ופתאום גל חדש של דוכנים עמוסי מתנות ניצבים מחוץ לחנויות ובפתחיהן.  מה הפעם? האם מישהו שכח לפנות את המתנות שנותרו? ברור לי כי תשובה זו איננה הגיונית, שהרי  הקוריאנים מאוד מקפידים  מיד לאחר סיום האירוע לפנות ולסדר  ולא להשאיר זכר למה שהיה, סדר הוא סדר. אולי מנסים למכור את העודפים שנותרו מיום האישה? גם תשובה זו אינה הגיונית כיוון שלמטרה זו לא היו עורכים דוכנים מחוץ לחנויות. במקרה הטוב היו ממקמים אותם באחת הפינות של החנות. אז מה הפעם, מה גרם להם להערים שוב  על הדוכנים כל כך הרבה אריזות מתנות בכל גווני הורוד, אריזות  מלאות בסוכריות, עם דובונים כל-כך ילדותיים ובלעדיהם, עם פרחים  וסרטים ובלעדיהם, אריזות גדולות וקטנות וגם זרי פרחים וסלסלות, ועוגיות מעוצבות. השאלה הטרידה את מוחי בדרכי ממקום העבודה כשעוד ועוד דוכנים נגלו לעיני.

בבוקר היא היתה מונחת על שולחני, סוכריה וורודה על מקל. אני לא שכחתי אותה, היא לא היתה  שם אמש כשעזבתי את המשרד, היא אינה שייכת לי. מישהו הניח אותה שם. ולא רק על שולחני. על שולחנותיהן של כל עובדות המשרד הן המתינו, כנראה משעת בוקר מוקדמת. פגשתי בהן אתמול  בדוכנים, ראיתי אין ספור כמותן לכודות באריזות  ורודות מסוגים שונים.  מה חוגגים? חג הקשור לנשים, חג מתוק, חג של מתנות, חג וורוד, יום שכולו וורוד?

האמת היא שהייתי די קרובה לתשובה הנכונה. ב 14 במרץ בקוריאה מציינים את "היום הלבן". לא ידעתי ומעודי  לא שמעתי שקיים חג הנקרא "היום הלבן". אבל אודה, ממש לא הופתעתי,  כיוון שכבר שמעתי כי בדרום קוריאה מציינים את היום השחור ואם יש שחור אז מובן שצריך שיהיה גם יום לבן, הרי כאן הסדר שולט בכל תחום מתחומי החיים.

כדי להבין מהו היום הלבן, צריך להתחיל את הסיפור חודש קודם לכן, צריך לשוב  ל 14 בפברואר – ל"וולנטיין דיי". בקוריאה, כמו ביפן, נהוג שביום וולנטיין הגברים משוחררים מעול חיפוש וקניה של מתנה. הפעם הנשים הן אלו שמביאות מתנה לגבר כסימן לאהבה. המתנה המקובלת היא שוקולד. מספר ימים לפני היום המיועד מתמלאות החנויות בשוקולדים מיוחדים, שוקולד תוצרת מקומית, ושוקולד תוצרת חוץ,  שוקולד מעוצב, ואפשר גם ממולא, ניתן להשיג  ארוז באריזה מפוארת, ואפשר גם בשקית פשוטה. המבחר אינסופי, בלתי מוגבל.

כדי לאזן בין הגבר לאשה הנהיגו בדיוק חודש אחרי וולנטיין דיי – ב 14 במרס את היום הלבן. ביום זה הגברים מחזירים מתנה לאישה. מקובל כי ערך המתנה יהיה פי שלושה מערך המתנה שקיבל הגבר. אם בוולנטין דיי הרוויחו יצרני השוקולד, הפעם תורם של יצרני הסוכריות. המתנה המקובלת היא סוכריות וגם הפעם בגדלים שונים, בצבעים שונים, באריזות קטנות או גדולות, עם תוספות או בלעדיהן. ולעיתים הסוכריה היא רק נלווה למתנה יקרה בהרבה.

עכשיו הלוח מתחיל להתמלא כי ב-14 בפברואר וולנטין דיי, וב-14 למרס היום הלבן וב-14 לאפריל היום השחור.

לאלו שלא זכו לאכול שוקולד בוולנטין דיי ולאלו שלא זכו להשיב סוכריות וורודות ביום הלבן,  לרווקים ולרווקות, לאלו שטרם מצאו אהבה, לאלו שעדין עסוקים בחיפוש המועמד הראוי, ייעדו בקוריאה חג מקורי, היום השחור. ביום זה יוצאים כל הבודדים אל המסעדות ומטביעים את יגונם בקערת אטריות ברוטב שחור, העשוי בדרך כלל מדיו תמנונים או משעועית שחורה. כדי להשלים את המראה, חלקם  לובשים בגדים שחורים והיצירתיים שביניהם מצרפים, כדי להשלים את המראה, מגבעת שחורה.

יש הרבה יתרונות ביום השחור: ביום זה קל מאוד לזהות את הרווקים והרווקות המתכנסים אלו בצד אלו סביב השולחנות במסעדות הרבות. זוהי הזדמנות פז לפזול אל עבר השולחן שבו מתרכזים בני המין האחר ואולי דווקא בסיומו של יום לצאת מן המסעדה כשהם מוחים משפתיהם את שרידי הרוטב השחור  ומלווים בבן או בת זוג שזה עתה פגשו ומקווים כי ביום האהבה הבא יצטרפו אל המוני מעניקי המתנות או אל המקבלים.

האם גם בארבעה עשר למאי חוגגים הקוריאנים חג כלשהו?  מסתבר שכן ויותר מכך, כל ארבעה עשר  לחודש בלוח הקוריאני  מוקדש לאירוע אחר הקשור לאהבה. ולא רק ארבעה עשר בחודש – בלוח הקוריאני קיימום 21 מועדים הקשורים לאהבה.

בארבעה עשר למאי –  יום הוורד או היום הצהוב
ביום זה נוהגים בני הזוג להחליף ביניהם ורדים, אפשר ורד אחד או שניים וכל המרבה הרי זה משובח. ביום זה נהוג להתלבש בבגדים צהובים, לא ממש מובן למה, שהרי וורוד וצהוב לא ממש הולכים יחד.

ארבעה עשר ביוני – יום הנשיקה
ביום זה בני הזוג  מחליפיים ביניהם הצהרות אהבה ומתנשקים בלהט. נראה כי במדינה בה עדין לא מקובל להפגין רגשות אהבה בפומבי, יום זה הוא רק תירוץ.

ארבעה עשר ביולי – יום הכסף
ביום זה בני זוג מצהירים על אהבתם בפני חבריהם ויכולים לבקש מחבריהם הטובים לתת להם כסף עבור "דייט". בני הזוג נוהגים להחליף ביניהם מתנות עשויות מכסף. 

ארבעה עשר באוגוסט – היום הירוק
בני הזוג אמורים להתלבש בירוק ולצאת לדייטים ביערות ובחורשות. אלו שטרם מצאו את בן זוגם מטביעים את יגונם, הפעם בבקבוק "סוג'ו", המשקה הלאומי הקוריאני.

ארבעה עשר בספטמבר – יום הצילומים ויום המוסיקה
נשמע מוזר אבל אמיתי. ביום זה בני הזוג מצטלמים יחד ובערב יוצאים יחד למועדונים. נשמע מוזר, כיוון שבקוריאה לא צריך יום מיוחד כדי להצטלם. בני זוג וגם יחידים מצטלמים ומצלמים את עצמם ללא סוף, אז לשם מה צריך יום מיוחד לכך? רק להם הפתרונים.

ארבעה עשר באוקטובר – יום התפוח
כיצד זכה התפוח ביום משלו? כאן מגיע שיעור קצר בשפה הקוריאנית: המלה הקוריאנית לתפוח "סא-גווה" משמעותה גם להתנצל. ביום זה נוהגים בני הזוג להעניק זה לזה תפוח כדי להתנצל על טעויות שעשו בעבר.

ארבעה עשר  בנובמבר – יום הסרט וגם היום הכתום
האמת שממש לא הצלחתי להבין את משמעותו של יום זה. אולי בעבר היה  זה עוד יום שבני הזוג יכלו לצאת ולבלות בגלוי. הארבעה עשר בנובמבר לא נשמע כמועד מיוחד ומרתק. אבל האחד עשר בנובמבר דווקא מעניין. כי באחד עשר מציינים הקוריאנים את "PEPERO DAY". עוד מועד שמעודי לא שמעתי על קיומו. בערב ה-11 ל-11 הלכנו לקונצרט. נגשנו לדלפק, נטלנו את הכרטיסים ויחד עמם העניקה לנו הדיילת  שתי אריזות אדומות,  שבתוכן מקלות שוקולד. הדיילת, שראתה את מבטנו הנדהם, אחלה לנו "יום פפרו שמח". קצת הופתענו. מה זה יום פפרו? מה חוגגים ואיך חוגגים, ומה הקשר של מקלות שוקולד לחג? לאחר מחקר קצר למדנו כי  החג נקרא על-שם עוגייה בצורת מקל מצופה שוקולד, המיוצרת בקוריאה מאז שנת 1938. אז למה צריך לחגוג יום מיוחד לעוגיות? לא, זהו לא חג לעוגייה אלא עוד יום שבו מעניקים מתנות. מכיוון שהתאריך 11 ל-11 נראה כמו ארבעה מקלות, נהוג לתת מקלות שוקולד. החג נחוג בעיקר על ידי זוגות צעירים. על פי סיפור אחד, המועד צויין לראשונה בחטיבת הביניים בעיר בוסן על ידי בנות שהעניקו זו לזו מקלות שוקולד כדי לברך אחת את השנייה שתהיינה גבוהות ורזות כמו מקלות.

14 בדצמבר – יום החיבוק
בני הזוג נפגשים כדי להתחבק זה עם זה. דרך מצויינת להתחמם בחורף הקוריאני המקפיא. בעיר ניצבים אנשים המעניקים חיבוק סתם כך לעוברים ולשבים המוכנים לשתף עימם פעולה.