פרק 36 | אונדול

טיול מחוץ לגבולות סיאול בסוף שבוע אינו משימה כל כך פשוטה. מתחילים לנסוע אל עבר היעד, מהמרים כמה זמן יחלוף עד שנפגוש את הפקק הראשון ואת זה שאחריו. יוצאים לדרך ולעולם אין לדעת כמה זמן נבלה בכבישים. לעיתים זה נמשך שעות. מתקדמים באיטיות, פגוש אל פגוש, מצטערים על הרגע שהחלטנו לצאת אל מחוץ לעיר. יודעים כי זהו רק חציו הראשון של הסיוט; חציו השני ממתין לנו בדרך חזרה בכבישים המובלים אל הכניסות לעיר.

עיר בת כ – 14,000,000 תושבים, מערכת כבישים מצוינת, נתיבים רבים, אבל כל אלה אינם עומדים מול נפח התנועה האדיר, בעיקר בסופי שבוע.

היבטנו בלוח אמצע השבוע, חג יהודי, הקוריאנים עובדים כרגיל. זוהי הזדמנות נפלאה לצאת אל מחוץ לעיר מבלי לחוות שוב את חווית הנסיעה בסוף השבוע.

בחרנו יעד, הזמנו מבעוד מועד חדר במלון. שני זוגות, דירה אחת, שני חדרי שינה, שני שירותים, מטבחון וסלון משותפים. כדי שלא תהיינה אי הבנות, כדי שלא תהיינה טעויות, כדי שמחסום השפה לא יהווה מכשול,  הסתייענו במזכירה דוברת אנגלית וקוריאנית. הסברנו לה, היא הסבירה להם, הצד השני הקשיב, אישר. קיבלנו מספר הזמנה. כדי שלא יוותר איזה פתח, ולו הקטן ביותר, של אי הבנה היא רשמה את פרטי ההזמנה באנגלית עבורנו  ובקוריאנית עבורם . דירה, שני חדרי שינה, שני שרותים, סלון אחד  ומטבחון.

מלון יש. פקקים אין. לא נותר לנו אלא ליהנות מיום טיול, מנוחת לילה, ועוד יום אחד.

לאחר יום טיול ארוך ומהנה, עייפים ומרוצים הגענו אל המלון. המראה היה מבטיח. שלל אורות בכניסה, לובי מפואר, פקידי קבלה לבושים בקפידה. בחירה מוצלחת.

מצוידים בפתק ניגשנו אל הקבלה. הפקיד קיבל את פנינו בחיוך מזמין, קידה קלה. אמרנו שם, בדק במחשב את ההזמנה. הביט בנו, בדק שוב. משהו הרגיש לנו לא בסדר. מביט בנו  ושוב במחשב, כאילו זה אמור לגלות לו משהו שלא ידע, ושוב חוזר ומביט בנו. לאחר דקות ארוכות כשדבר לא קרה, כשחשנו ששום דבר לא מקדם אותנו אל עבר החדר הנכסף, פנינו ואמרנו שוב את מספר ההזמנה. ואז סוף סוף הצליח פקיד הקבלה להוציא מלה מפיו: אין לנו דירה עם שתי מיטות כפולות.

לא הבנו, מה הוא רומז, לאן זה מוביל.

בקשנו מהמקלחת שתמתין מעט, אזרנו עוד מעט סבלות ופנינו בשיא הנימוס. 

הזמנו שני חדרי שינה, אתה רואה ארבעה אנשים מבוגרים, שני זוגות, שני חדרים ושתי מיטות.

הפקיד נראה אחוז אימה, לא הצליח להוציא הגה נוסף מפיו.

ברמזים מביעי ייאוש הוא גייס לעזרתו את פקיד הקבלה הנוסף שעמד לא רחוק ממנו.

טובים השנים מן האחד.

הבנו שאנחנו בבעיה קשה, בעיה שצריך יותר מאדם אחד כדי לפתור אותה. אבל מה הבעיה?

עכשיו עמדו מולנו שני פקידים מבוהלים, מיואשים ומגמגמים.

אין לנו דירה עם שתי מטות כפולות חזרו שוב על הנוסח.

ומה יש? שאלנו,

אין.

מה אין? שאלנו,

אין דירה עם שתי מיטות כפולות.

דירה עם שני חדרים, שאלנו בייאוש, יש?

הרגשנו כי השיחה אינה מתקדמת לשום מקום. התסכול החל עולה מאי שם, מתקדם לו ומציף אותנו שוב. לא הבינו אותנו. מה כבר רצינו, במה טעינו הפעם? לא לקחנו סיכון, נעזרנו בקוריאנית. היא הבינה אותם כשביצעה את ההזמנה בטלפון, אנחנו הבנו אותה. הכל סוכם ונרשם ו….הפתעה.

נכנענו, ויתרנו, ביקשנו חדר נוסף. נשלם על עוד חדר. כל מה שרצינו הוא להניח את גופנו העייף לאחר יום ארוך על מיטה נקיה ומפנקת ולנום את שנת הלילה.

אחד הפקידים אזר סוף סוף אומץ ואמר את מה שכנראה רצו לומר כבר זמן ארוך אבל משהו מנע מהם:

"בדירה שהזמנתם יש שני חדרים אבל רק בחדר אחד יש מיטה כפולה, בחדר השני יש  אונדול". 

"אונדול"? עד היום שמענו על מיטה קינג סייז וקווין סייז ושתי מיטות אבל מיטת אונדול, מה זה אמור להיות?

יצירה מקורית קוריאנית שטרם שמענו עליה.

"שיהיה אונדול", נכנענו, העיקר שהכל יגמר. רוצים לישון.

לא היה לנו כוח להתווכח, ידענו שזה לא יוביל לשום מקום טוב, הם יגידו, לא נבין, אנחנו נענה, הם לא יבינו, וכך זה יהיה דו שיח של חרשים. רצינו רק להגיע לחדר ו… הגענו.

חדר אחד מרוהט על פי מיטב המסורת המוכרת לנו: מיטה, שידה, מראה, ארון, תמונה. חדר שני, ריק. אין מיטה אין תמונה אין מראה. יש רק ארון שממנו נשלפו שמיכות שנפרשו על רצפת העץ ושמיכות שהונחו עליהן כדי להתכסות, ולפינוק היו שם שני כרים קטנים.

איזה עונש, הרצפה ריצפת עץ קשה, השמיכות לא ממש עבות ולא ממש נוחות. המצע קשה, הגב נשבר. מאיפה הם המציאו את הרעיון המשונה הזה? למה צריך לישון על הריצפה?

מה רע במיטה? מה רע במיזרון?

אונדול קוריאני:
מצע קשה,  שמיכות שנפרשו על רצפת העץ ושמיכות שהונחו עליהן כדי להתכסות בדרך הקשה למדנו עוד פרק בהילכות החיים בקוריאה. ידענו כי החיים בבית קוריאני מתנהלים קרוב לריצפה. נתקלנו כבר במסעדות קוריאניות רבות בהן סועדים סביב שולחן נמוך בישיבה על כריות בד דקיקות. השתדלנו ככל האפשר להימנע מאלו. הבנו מהר מאוד כי הרבה יותר נוח לאכול ישובים על כיסא ליד שולחן אוכל מערבי.

אבל זו הפעם הראשונה שבה התוודענו לעובדה כי בבית הקוריאני המסורתי השינה היא על מזרון הנפרש על הריצפה. תרבות זו התפתחה בעקבות מערכת החימום והאיוורור שהיתה מצוייה מתחת לריצפת הבית הקוריאני המסורתי, ההאנוק. בחורף הוזרם אויר חם מתחת לריצפה. האוויר שעלה מן הריצפה אל המזרון הדקיק חמם את גופו של הישן. בקיץ סייעה הריצפה הקרירה בקרור גופו של הנם