משהו טוב קורה בבירת קוריאה הדרומית… סיאול נענית לאתגרים האורבניים של המאה ה-21 עם מגמות עיצוביות מרתקות העוסקות בין היתר גם בשילוב הטבע בהתחדשות העירונית
בסוף מאי השנה חנך ראש עיריית סיאול את פארק "סקייגארדן" (Skygarden) המרשים, שאורכו 983 מטרים. הפארק ממוקם על כביש עילי נטוש בגובה 16 מטרים, ועל תכנונו אחראי משרד האדריכלים ההולנדי "MVRDV". זהו מתחם מסקרן, הנמצא מעל נתיבי תנועה עמוסים ומעל תחנת הרכבת המרכזית של סיאול (Seoul station), והוא מחבר בין שכונות ואתרים שונים בדאון טאון של הבירה. חלק מהשבילים המחברים עוברים בגובה של 17 מטרים, מה שמאפשר התבוננות בנוף ובסמטאות הנחבאות של העיר. הארכיטקטית ויני מאס, שאחראית על התכנון, מדמה את הפארק לתמנון השולח זרועותיו לכל עבר כך שייווצרו חיבורים מעניינים עם מבנים וגנים נוספים.
הרעיון ליצירת פארק ייחודי בלב הבירה הדרום קוריאנית החל להתגבש ב-2014, כאשר הכביש העילי של תחנת הרכבת המרכזית של סיאול, שנבנה ב-1970 מתוך כוונה להקל על עומסי התנועה, הושבת עקב בעיות בטיחות. בתחילה, הדיון נסוב סביב הריסתו, אולם סיעור המוחות שנגע גם לאופייה של העיר סיאול הוביל לכיוון חשיבה שונה, שעניינו התחדשות ולא הרס מוחלט, מעין לידה מחדש של כביש נטוש. סיאול היא עיר בה מתקיימות זו לצד זו בהרמוניה מרשימה המסורת והמודרניות. התחדשות עירונית שתשים דגש על שיקום שרידים היסטוריים, לקיחת מבנים שהם חלק אינטגראלי מרקמת העיר והבראתם, יחד עם יצירת חיבור מודרני למורשת תרבותית ענפה, החלה להיתפס כמי שצריכה לעמוד במוקד מתיחת הפנים העירונית בתחילת המאה ה-21.
הפארק עצמו הוא כעולם אוטופי נפרד, מורם מהרחוב הסואן, והוא מכיל 24,000 צמחים ופרחים מ-228 מינים ותתי מינים הנטועים בתוך עציצי אבן גדולים. על פי המשרד ההולנדי, העיצוב מציע מילון של צמחים שהם חלק מהמורשת הטבעית של קוריאה הדרומית וכעת הם יהיו בלב הבירה סיאול. הצמחים מאורגנים על פי קבוצות של משפחות המסודרות לפי הא"ב הקוריאני וכך נוצרות קומפוזיציות מרחביות מעניינות. יש תחושה של סיור בין מדפיה של ספריית צמחים ייחודית, כאשר כל משפחה היא כמעין אוסף קטן עם סדר, צבע, ריח וזהות משלו. המבנים המקוריים ששימשו את הכביש נותרו אפורים וכך מודגשים העושר והצבעוניות של הצמחים. בשעות הערב לולאות אור כחולות מקיפות את עציצי האבן באופן שנוצרת ניגודיות מרשימה בין הכחול העמוק לאורות הרחוב הצהובים, בין הטבע הירוק לאור המלאכותי.
הפארק הוא חלק מהותי ממגמת "ההתיירקות" של סיאול ומיוזמה עירונית של הפיכתה לעיר ידידותית ונעימה להולכי רגל, עיר שהיא יותר חברתית וחברותית, פתוחה ונגישה. חשיבות ניתנה ליצירת פארק שהוא מקום מפלט מהעומס העירוני, מקום המחבר בין אנשים – בדיוק מה שסיאול הייתה זקוקה לו. דווקא החיבור לטבע הוא הסימן לקידמה האורבנית שמאפיינת את סיאול בתקופה האחרונה, כאשר מדובר בדוגמה חיה לרעיון ההתחדשות של עיר גדולה וצפופה, שנוצרה מבלי לתת את הדעת על יצירת מרחבים ציבוריים ועל תנועת הולכי הרגל. הפארק יוצר אווירה של שכונתיות וקהילתיות, תחושה של 'ביחד' והנאה משותפת בתוך חלל המציע מרחבי קריאה לצד מרחבים להופעות, בתי קפה, חנויות ועוד.
בתחילת שנות האלפיים החלה עיריית סיאול לקדם מגמה של נטיעת מרחבים ירוקים ברחבי העיר. התיאבון לחדשנות הופך את בירת קוריאה הדרומית לבעלת 'ראש פתוח' בכל הנוגע לפרויקטים אורבניים יצירתיים. רעיון ההפיכה של תשתית תחבורתית ישנה לפארק הרי אינו זר לסיאול. אזור נחל צ'ונגיצ'און (Chaeonggyecheon), שנחשב כיום לאזור בילויים ופנאי מודרני, הוא גם דוגמה לפרויקט של התחדשות עירונית. לאחר מלחמת קוריאה (1950-1953) החלה הגירה מאסיבית לבירה ורבים התיישבו לאורך הנחל, ששימש כעורק החיים הראשי של השכונות שסביבו. אולם האורבניזציה והתיעוש גרמו לזיהום הנחל, כך שהוחלט לכסותו בבטון וב-1976 נבנה מעליו כביש מהיר עילי, מצרך מבוקש בעיר מתועשת. האזור הפך לחלון הראווה של התיעוש והמודרניזציה המוצלחים שעברה קוריאה הדרומית. אלא שבשנות השמונים גבר החשש מזיהום אוויר הקשור לכבישים מהירים ומליקויי בטיחות הקשורים למבנים ישנים. חשש זה היווה את הבסיס לפיתוח עתידי של תכנית הבראה.
