מאות אלפי בני אדם בקוריאה הדרומית משתמשים בכל שנה במנורות לוטוס מנייר, בחוגגם את הולדתו של הנסיך סידהארתא גוטאמא, שבגיל 35 חווה הארה מוחלטת, וכונה "הבודהא". יום ההולדת של בודהא נחגג בקוריאה ביומו השמיני של הירח המלא
הרביעי בשנה. לקראת חגיגות יום ההולדת מתקשטים המנזרים בסיאול ובכל רחבי קוריאה במיליוני פנסי נייר צבעוניים, ובמנזרים החשובים שברחבי העיר מוצגות מנורות ענק של דמויות מההיסטוריה הבודהיסטית, העשויות מסבכת מתכת שעליה נמתח נייר מיוחד, מאוייר בשלל צבעים. כהכנה לחגיגות יום ההולדת בונים המאמינים מנורה, ונושאים אותה ביד במהלך מצעד המנורות. הסמליות במעשה הינה להביע משאלה שהחוכמה, החמלה והטוב שבאדם יחלחלו בליבותיהם של כל הבריות. הפסטיבל מגיע לשיאו במצעד יאון דיונג הו (Yeon Deung Hoe) המרהיב, העובר במרכז סיאול. במצעד משתתפים כ-100 אלף צועדים, הנושאים בידיהם את מנורות הלוטוס וגוררים את מנורות הענק, שחלק ניכר מהן "מנורות פעילות", המשמיעות קולות ופולטות אש ותימרות עשן.
מדוע עושים שימוש דווקא בפרח הלוטוס? פרח הלוטוס הינו סמל נפוץ בבודהיזם, והוא מסמל את היופי, הטוהר ואת חווית הניבאנה שהינה הכחדת הסבל, וזאת בשל יופיו של הפרח ויכולתו לצמוח ולפרוח מלא הוד והדר בתוך ביצה עכורה, כשגם בעליו לא דבק כל רפש. כך על כל אדם לשאוף להתקדם למעלה, לנקודה גבוהה יותר של ידע, אמונה, רוחניות וחוכמה, גם אם הסביבה בה הוא חי קשה מאוד.
עדויות היסטוריות מלמדות, שהדלקת מנורות מנייר הייתה מנהג נפוץ בקוריאה אף לפני שתורתו של בודהא הופצה ברבים, מסורת שהחלה למעשה בסין. עם הגעת תורתו של הבודהא לקוריאה במאה ה-4 השימוש במנורות הלוטוס החל להיות נפוץ בכל מקום. תהלוכת מנורות הלוטוס החלה לפני כ-1,300 שנה, בעת שלטונה של שושלת שילה הבודהיסטית. המלך טהאג'ו, שהקים את שושלת גוריו במאה התשיעית, ביסס את מעמד פסטיבל מנורות הלוטוס וכינה את המנורות "מנורות ערב". סביב תאריך יום הולדתו של בודהא תלו משפחות על מוטות בחזיתות בתיהן מנורות נייר, לכל בן או בת משפחה; משפחות אמידות היו מקשטות את המוטות האלה בנוצות יונים או פסיונים ובדגלי משי צבעוניים. המנורות דלקו במשך 9 ימים ואורן החזק סימל שפע גדול, אושר ומזל. אנשים האמינו שהדלקת מנורות לוטוס תעזור להם לחוות אושר ולהתקדם בדרך ההארה, ובנוסף האמינו שמשאלותיהם יתגשמו. ברחבי הכפרים התחרו התושבים למי המוט הגבוה והמקושט ביותר והמנורה שאורה החזק מכולן. האווירה הייתה של שמחה והארה, כשאזרחים צוהלים שוטטו בלילות בינות המנורות הדולקות, בעודם אוכלים עוגות אורז שהוכנו במיוחד. למנורות היו צורות שונות, כגון קרפיון, עגור, דרקון, עפיפון, מלון או צב, והן עוצבו על ידי הצמדת בד אדום וכחול למסגרות העשויות במבוק.
קודם
הבא
כיום מתקיים המצעד מדי שנה ביום שבת, שבעה ימים לפני יום ההולדת של בודהא, ומלכד בתוכו לא רק את הקוריאנים המאמינים בתורתו של הבודהא אלא גם רבים אחרים, המגיעים מרחבי אסיה ומהעולם להשתתף ולחגוג יחדיו באירועים שונים. חודשים רבים לפני מועד המצעד מכינים מאות אלפי המאמינים, הנזירים והנזירות – המאורגנים בקבוצות וארגונים על פי המנזרים בהם הם משרתים – והתאגדויות אחרות, מנורות נייר בגדלים ובעיצובים שונים מעולמו של הבודהא. החל ממנורות קטנות, הנישאות ביד, ועד מנורות ענקיות באינסוף עיצובים – מדרקונים, פילים, פגודות, טווסים ועד פרחי לוטוס ענקיים בתוכם עומד הבודהא ומלאכים שכאילו עפים בשמיים – הנגררות ע"י קבוצות הצועדים. מדי שנה המנורות הענקיות הופכות למרשימות ומורכבות יותר, וחלקן מכיל כיום את מיטב טכנולוגיית ההנעה והבקרה. במצעד השנה היו פסלי האור של הדרקונים המיוחדים ביותר: הם ירקו אש, השמיעו קולות נשיפה והתנועעו לכל עבר. קבוצות המאמינים צועדות בלבוש המסורתי הקוריאני "האנבוק", בשלל צבעים, והנזירים במדיהם, לפי המנזרים השונים ולפי ארצות מוצאם. לאורך מסלול המצעד מצטופפים קרוב למיליון צופים, המעודדים את הצועדים בתשואות נלהבות.
המצעד נמשך כשעתיים וחצי ומסתיים בחגיגה גדולה, בריקודים קבוצתיים ובמופעים של מיטב האמנים. במקביל למצעד בעיר הבירה סיאול מתקיימים מצעדים קטנים ברחבי המדינה כולה. ארגונים בודהיסטיים בערים ובעיירות שונות יוזמים חגיגות, המלוות במצעדי מנורות, זיקוקי דינור ותהלוכות. טיול בקוריאה בזמן חגיגות יום ההולדת של הבודהא, כשהארץ כולה מקושטת במיליוני פנסי לוטוס באינסוף צבעים וגדלים, רצוף ביופי מיוחד במינו בכל מקום בו מבקרים.
המצעד עצמו עוזר בדרכו שלו להפיץ את מסר הסובלנות בין הדתות השונות ואת קבלת החלש בחברה, בכך שמשתתפות בו גם קבוצות של אזרחים מוגבלים, הנגררים ע"י עוזריהם בכיסאות גלגלים; ביציע הכבוד יושבים נציגי הדתות השונות בקוריאה, שהוזמנו לחגוג יחדיו את בואו לעולם של הבודהא, שדגל בשוויון זכויות בין בני אדם מרקע שונה, מקהילות שונות, וממעמדות שונים.
