אומנות קוריאנית כוללת רבדים של אומנות דתית, אומנויות של חיי היומיום ואומנות פופולרית עכשווית.

אומנות קוריאנית דתית

בודהיזם
תקופת שלוש הממלכות (57 לפנה"ס – 668 לספירה) ותקופת שִילָה המאוחדת (935-668 לספירה) התאפיינו בשגשוג דתי ותרבותי של הבודהיזם. ואכן, ממצאים רבים מתקופות אלה מעידים על מרכזיותה של האומנות הבודהיסטית הכוללת ציור, פיסול ואדריכלות של מקדשים בודהיסטיים. גם בקברי המלכים מאותן התקופות נמצאו ציורי קיר וסממנים בודהיסטיים ברורים. רבים מהאתרים הארכיאולוגיים מתקופות אלה מרוכזים בעיר גיוֹנג-ג'וּ (Gyong-Ju) שהייתה בירת ממלכת שילה.
אחד ממבני האדריכלות העתיקים מתקופת שִילָה הוא מקדש בּוּלגוּקסָה (Bulguksa) המתוארך לתחילת המאה השישית לספירה ועבר כמה סבבי שיפוץ במרוצת השנים. מקדש זה הוא אחת הדוגמאות היפות ביותר לסגנון האדריכלות של תקופת שילה. בצד בולגוקסה נמצאת מערת סוֹקוּרָאם (Seokguram), ובתוכה חצוב פסל בודהה מאבן אחת שלמה בגובה של 3.5 מטרים. הפסל נוצר במאה השמינית לספירה ונחשב אוצר לאומי. המתחם של מקדש בולגוקסה ומערת סוקוראם היה  הראשון בקוריאה שהוכרז על ידי אונסק"ו אתר מורשת עולמית.

שמאניזם
שמאנים רבים פעלו ברחבי קוריאה, ויש הרואים בריקודיהם אומנות. יש טוענים גם ששמאניזם כשלעצמו הוא אוצר לאומי מסוג טקסי-התנהגותי המועבר כתורה שבעל פה. נוסף על כך, ברחבי קוריאה פזורים ציורים מתקופות שונות בעלי מוטיבים שבטיים המתארים דיוקנאות של שמאנים מפורסמים או של שמאנים בעת עריכת טקסים.

אומנות קוריאנית יומיומית

הדפס
בתקופת שושלת גוריוֹ (1392-918) התפתחה מאוד טכנולוגיית ההדפס. בתחילה השתמשו בבלוקים מעץ שבהם נחצבו הטקסטים, ולאחר מכן, כדי לשמר את השבלונות, התפתחה טכניקה של ציפוי בברונזה למניעת שחיקה. המצאה קוריאנית זו הקדימה בשנים רבות את ההדפסים המערביים. הכתבים הבודהיסטיים המלאים העתיקים ביותר הקיימים כיום (Tripitaka Koreana) נמצאים במקדש הֶאינסַה (Heinsa) וחרותים על שבלונות עץ מצופות. הם נחשבים היצירה הקוריאנית החשובה ביותר.

קדרות
הקדרות הגיעה לקוריאה מסין, אך בתקופת שושלת גוֹריוֹ התעצב סגנון קדרות קוריאני ייחודי שגם הסינים מצאו אותו אמנותי להפליא. בתקופת שושלת צ'וסון (1910-1392) השתמשו בכלי החרס לעריכת טקסים בודהיסטיים ולשימוש יומיומי. בעבר היה השימוש בכלים אלה שמור לבני המעמד הגבוה, ורק לאחר מכן התפשט גם אל מעמד הביניים. סגנון הקדרות הנפוץ ביותר היום הוא כלי חרס ירקרקים בעלי סדקים או ניפוצים בשכבה החיצונית.

ריקודים
מתקופת צ'וֹסוֹן ואילך החלו הריקודים, ובעיקר ההצגות וריקודי המסכות, להיקשר לפסטיבלים ולחגים החקלאיים. כעבור זמן נעשו פופולריים גם מופעי סיפור ושירה שהוגשו על ידי שחקן יחיד מלווה בנגן או במתופף (מופעים אלה נקראים פָּאן-סוֹרִי,Pansori). הסיפורים המרכזיים שהוצגו היו בעלי מוסר השכל מתורת הניאו-קונפוציוניזם. ריקודי המסכות היו נרקדים על ידי גברים בלבד, גם אם ייצגו דמות אישה. כיום ריקודי המסכות וריקודים מסורתיים אחרים נרקדים בפסטיבלים כמו פסטיבל המסכות השנתי באָנדוֹנג (Andong).

נייר אורז
גם יצירת נייר אורז היא מיומנות שהגיעה לקוריאה מסין. במשך תקופות ארוכות שימש נייר האורז להדפס, וכן לפיסול (כמו פיסול בעיסת נייר). אמנות זו קיימת עד היום.

אומנות קוריאנית פופולרית מודרנית
משנות התשעים החלה קוריאה לייצר תרבות פופולרית המונית, ובעיקר מוזיקה, סרטים וסדרות טלוויזיה. עד מהרה פשט הבידור הפופולרי הקוריאני גם לרחבי אסיה, לאמריקה הצפונית והדרומית ולמקומות נוספים, ובשנים האחרונות אף נוסדו מועדוני מעריצים בישראל. הקוריאנים עצמם צורכים בידור מקומי הרבה יותר מאשר בידור מיובא מהמערב. ממשלת קוריאה תומכת מאוד בגל הפופולרי הקוריאני (גם מבחינה כלכלית) ורואה בו דרך להעלות את המודעות לקוריאה ולתרבות הקוריאנית, וכמובן מקור לרווחים כלכליים.

קולנוע
רבים מהסרטים המודרניים תוצרת קוריאה עוסקים בנושאים מקומיים כמו המסורת, התרבות, הלבוש והמנהגים הקוריאניים המסורתיים, הסכסוך בחצי האי, תיאור מלחמת קוריאה ממגוון זוויות ועוד. סרטים אחרים עוסקים בנושאים כלליים כמו אחיהם ההוליוודיים. הקוריאנים מצטיינים ביצירת אפקטים ופעלולים, ויש אומרים שסרטיהם אלימים במיוחד.

K-pop: מוזיקה מודרנית
הפופ הקוריאני דומה מבחינות רבות לפופ המערבי, ולהקות וזמרים קוריאנים הופכים למושא הערצה בקוריאה כמו במדינות רבות אחרות באסיה ובעולם. בספטמבר 2012 שבר השיר גאנגנַאם סטייל (Gangnam Style) של הזמר הקוריאני פְּסָיי (Psy) שיא גינס כשהגיע ליותר מ-350 מיליון צפיות ב-YouTube בתוך חודשיים. כמה חודשים לאחר מכן הפך לסרטון הנצפה ביותר ב-YouTube אי פעם (830 מיליון צפיות נכון לזמן כתיבת שורות אלה) וזכה לעשרות גרסאות פרודיה וקאברים ברחבי העולם וגם בישראל.

סדרות טלוויזיה
ז'אנר פופולרי בסדרות הטלוויזיה הקוריאניות הוא סיפורי המלוכה הקוריאנית העתיקה המוצגים בדרך מודרנית שמתאימה לצופים הצעירים ולמבוגרים כאחד. סדרות אלה מתרחשות בארמונות ובמבנים הקוריאניים המסורתיים כשהדמויות לבושות בבגד המסורתי: הַאנבּוֹק. הסדרות מזכירות לצופים את ההיסטוריה הקוריאנית ומדגישות את הערכים "הישנים והטובים". סדרות אחרות עוסקות בנושאים שאינם קשורים לקוריאה דווקא, כמו הרפתקאות במסעדה, בבית הספר ועוד.

מאת: נועה אברהמי