להאכיל את המתים כדי להגן על החיים

החלקים הפחות ידועים של תרבות קוריאה – הפולקלור והדת העממית – מרתקים וצופני סוד. הדת העממית הקוריאנית מתייחסת לרוחות ואלים רבים כחלק בלתי נפרד מחיי היומיום. בין האנשים והרוחות מתווכות נשים המכונות מאנשין (רבבת אלים ורוחות) אשר התמקצעו בטכניקות טראנס המאפשרות שיח ישיר עם העל-טבעי.

בקוריאה נפוץ זרם של אמונה ופולחן השואב מנהגיו ממסורת בת אלפי שנים. זוהי הדת העממית הקוריאנית הנקראת מוסוק (musok) או בנוסח הלועזי, שמאניזם. היא נחשבת לרובד עמוק ומקיף של התרבות הקוריאנית, אפילו של קוריאנים נוצרים או כאלו שמגדירים עצמם אתאיסטיים, מכיוון שהאמונה בה שזורה בפולקלור, בחיי היומיום ובתפיסת החיים הקוריאנית. בדת זו אין כנסיות, אין טקסים שבועיים ואין ספרי קודש ועם זאת היא כוללת את כל תחומי החיים והעשייה.

מיתולוגיה וקוסמולוגיה
הבסיס למוסוק הוא אמונה בישויות על טבעיות רבות. ניתן להחשיב את המוסוק כדת פוליתאיסטית- מרובת אלים, אך המיתולוגיה שלה שונה מרוב המיתולוגיות המוכרות, כגון המיתולוגיה היוונית, אשר בהן פנתאון סדור עם היררכיה ידועה. במוסוק לכל מאמין יש פנתאון משלו. אלים רבי עצמה המשותפים לכלל המאמינים הם השולטים בטבע, למשל רוח שבעת הכוכבים של ה"עגלה הגדולה". בנוסף, כל אדם מכיר באלים מקומיים כמו אל הבית. הקוסמולוגיה של המוסוק מלאה בישויות נוספות כמו שדונים ורוחות של אנשים שנפטרו. רוחות של מלכים וגנרלים היסטוריים מפורסמים משותפות לפנתיאונים של רוב מאמיני המוסוק בעוד שרוחות אבותיהם, רוחות של מכרים וקרובי משפחה אחרים מככבים בפנתאונים של האנשים החיים שהותירו אחריהם. מייסד האומה הקוריאנית, טאנגון, הוא דמות משמעותית באתוס הלאומי של קוריאה. הולדתו של טאנגון, כבנם של אל ודובה שהפכה לאישה היא מהסיפורים המפורסמים של מיתולוגיית המוסוק.

להאכיל את המתים
בקוריאה שטרם המודרניזציה נהוג היה שנשים נשואות יקפידו על פולחן רציף של ישויות על טבעיות כדי לפייס אותן ולבקש שיגנו על בני הבית. כאשר נערכה סעודה גדולה, היו הנשים משאירות קערות עם מזון בחצר הבית למען הרוחות הרעבות. כאשר שאבו מים מהבאר, השאירו קערית עם מים בכניסה לכפר, למען הרוחות הצמאות. פתגם ידוע בקוריאה גורס ש"למתים יש ידיים קוצניות" ולכן אם רוח מתגעגעת לקרוביה החיים וניגשת לחבקם, הם יסבלו מפגיעות גופניות ואחרות. כדי למנוע פגיעות מעין אלו מקפידים הקוריאנים לשמח את רוחות המתים בראש השנה, בחג ההודיה ובתאריך הפטירה שלהם. במהלך המועדים הללו הקוריאנים מבקרים באתרי הקברים, אשר בהם מונחות עצמות האדם הנפטר תחת גבעת עפר מכוסה דשא. בביקור גוזמים את הדשא, מנקים את סביבתו ועורכים טקסים לצד הקבר. כחלק מפולחן האבות, המשוייך למסורת הנאו-קונפוציאנית בקוריאה, ישנן קידות, קריאת טקסטים והכנת מזבח מנחות שממנו לבסוף סועדים המשתתפים. מוסוק משמש לפיוס רוחות שאינן מסופקות מהטקסים הקונפוציאנים או שאינן זוכות להם מטעמים שונים. הרוחות הרעבות הן בדרך כלל רוחות של אנשים שנפטרו לפני שילדו בן שיבצע את פולחן האבות שלהם, רוחות שמקום קבורתן לא נודע, ורוחות של פילגשים ומאהבות אשר אין להן ילדים חוקיים שיבצעו את פולחנן (ילדי נשים אלו אומצו בדרך כלל על ידי האישה הראשית של הגבר ואילו האמהות הביולוגיות לא נכללו כלל ברשימת האבות הזוכים לפולחן קונפוציאני).

תקשור עם העל טבעי
כאשר קוריאני חווה אסונות וקשיים בחייו הוא פונה לטיפול מקצועי בנוסח המערבי. למחלות ישנם בתי חולים משוכללים, לצרות פיננסיות- גופים בנקאיים, ולמצוקות הנפש- פסיכולוגים ומומחים שונים. עם זאת, כאשר המנגנונים המודרניים אינם נותנים מענה מלא, או כאשר צרות רבות מתרגשות על משפחה אחת, עולה החשד כי ישנה מעורבות על-טבעית בבעיה. האמונה הרווחת היא, שבמקרה של חוסר מזל מתמשך ישנה רוח או אל שהם המחוללים של המחלה, פשיטת הרגל, השריפה או התאונה, אשר בה מעורבת משפחה מסוימת. אזי יפנו האנשים המודאגים לייעוץ עם מומחית היודעת לתקשר עם העל-טבעי. בקוריאה, רוב העוסקות בתחום הן נשים המכונות מאנשין (רבבת רוחות ואלים) או בלועזית, שמאנית. התואר מאנשין מסמל את יכולתה של הנושאת בו להיות בקשר עם ישויות רבות ולפשר ביניהן לבין החיים. בתהליך הייעוץ נכנסת המאנשין למצב תודעה המכונה טראנס-האחזות (possession-trance) ובו הישויות העל-טבעיות נכנסות לגופה ומדברות מפיה. היא יכולה לברר עימן מדוע הן כועסות ולהבטיח לפייס אותן כך שיפסיקו לפגוע במשפחה ששכרה את שירותיהן. נשים אלו הן "מקצועניות תרבות" המכירות את שלל הרוחות והאלים החזקים המשותפים לרוב הקוריאנים והיודעות כיצד ליצור קשר עם ישויות מהפנתיאון הספציפי של המטופלים. לכל מאנשין יש רוחות שומרות שהן ישויות עימן הן מתקשרות על בסיס יומיומי. ישויות אלו משוכנות באופן סמלי במקדש הביתי של כל מאנשין ומיוצגות בו על ידי תמונות ופסלים שלהן. במקדשה, המאנשין מתפללת ומציגה מנחות של מזון, פרחי נייר, קטורת ומשקאות אלכוהוליים. יחסיה עם הישויות העל-טבעיות הם הדדיים. היא דואגת לרווחתן ולשעשוע שלהן בשיר וריקוד ואילו הן מסייעות לה לפתור את תסבוכות המטופלים עם העולם העל-טבעי.