צפון קוריאה – מיהי המדינה שעוסקים בה כה רבות ?

שמה הרשמי של המדינה הוא "הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה". היא נמצאת בחלק הצפוני של חצי האי הקוריאני, מדרום לנהר היאלו, שהוא הגבול עם סין. במדינה משטר חד מפלגתי (המפלגה העממית) והיא פועלת לפי האידיאולוגיה שהוכתבה על ידי הנשיא הראשון של קוריאה, קים איל-סונג, אשר הוכרז כנשיאה הנצחי של המדינה. קוריאה הצפונית נחשבת לאחת הדיקטטורות החזקות בעולם ולמדינה הסגורה ביותר. בעוד כתבים ועיתונאים מצליחים להיכנס לאיראן ולאפגניסטן ולהסתובב בהן באופן חופשי יחסית, בקוריאה הצפונית הדבר בלתי אפשרי בשל פיקוח וליווי הדוק של גורמים מטעם הממשלה. המעטים שהצליחו לברוח מהמדינה מספרים כי אזרחים רבים נמקים בבתי כלא כאסירים פוליטיים.

ארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" מדווח, שקוריאה הצפונית מפרה באופן בוטה זכויות אדם. רבים נכלאים במעצרים שרירותיים, חווים עינויים שסופם מוות, מתקיימים שם מחנות מאסר ועבודה, ובשנות ה-90 אפילו האזנה לתחנת רדיו דרום קוריאנית גררה אחריה עונש מוות. מחנות המאסר במדינה אכזריים ביותר. לעתים נכלאים בהם גם בשל פשעי בן משפחה אחר, מתקיים שם "חינוך מחדש", עינויים, אונס, הרעבה, ניסויים כימיים בבני אדם. לפי דיווח של ארגון אמנסטי מתים מדי שנה כ-25% מהכלואים במחנות. אחד המחנות הגדולים הוא 'מחנה 22', ששטחו גדול משטחה של העיר לוס אנג'לס.

רוב האנשים שמצליחים לצאת מקוריאה הצפונית חוששים לספר לעולם על המתרחש בה, שמא יבולע רע לבני משפחותיהם שנשארו במדינה. האסיר היחיד שהצליח לברוח ממחנה סגור והיה מוכן לתאר את חייו שם סיפר, בין היתר, על תאי גזים שקופים, ומדענים הצופים במותם של אנשים ורושמים מסקנות. לקוריאה הצפונית יש יכולת גרעינית, שמדאיגה את מדינות המערב וארה"ב בראשן. רבים מתושבי קוריאה הצפונית סובלים מרעב ומחסור בחשמל ובמים, גם בגלל אסונות טבע וגם בגלל המשטר במדינה, וההכנסה לנפש היא מהנמוכות בעולם.

הנשיא הנצחי – מנהיגות ומיתוס

הממשל בקוריאה הצפונית מונהג על ידי נשיא. עד כה היו שלושה נשיאים: קים איל-סונג, מייסד המדינה, קים ג'ונג-איל, בנו של המייסד, וכיום קים ג'ונג-און, נכדו של המייסד, השולט במדינה מאז מות אביו ב-2010.

קים ג'ונג-איל, מנהיגה השני של קוריאה הצפונית, תויג פעמים רבות  על ידי המדיה כ"אל חי" של תושבי המדינה. תמונתו מוצגת בכל בית בקוריאה הצפונית, פסליו מוצבים ברחבי הבירה פיוניאנג, והספרייה הלאומית מכילה בעיקר את כתביו.  

עליונותו של קים ג'ונג-איל מיוצגת במיתוס על לידתו – הגירסה הרשמית שאותה מלמדים את תושבי קוריאה הצפונית, מצעיר ועד זקן.  למרות ההוכחות ההיסטוריות לכך שקים ג'ונג-איל נולד מחוץ לקוריאה, כאשר אביו היה בגלות, המיתוס מספר שהוא נולד בהר פקטו, המקום בו נולד טאנגון, בנם של אל השמיים והדוב, אשר נחשב לאב הקדמון של כל הקוריאנים. המיתוס ממשיך ומספר כי לפני לידתו של השליט האהוב בישרה סנונית כי עומד להיוולד אדם דגול, וכי ברגע הלידה נוצר כוכב חדש ברקיע וקשת כפולה הפציעה מבין העננים בעת סופה עזה. סרטוני תעמולה מראים את המנהיג, הידוע בכינויו הגנרל הלוחם (צ'אנגון), רוכב על סוס, כשהוא מצווה על סערות להתחולל ולהפסיק לפי רצונו.

כאשר נפטר קים ג'ונג-איל בדצמבר 2010 הראתה המדיה הצפון קוריאנית המוני אנשים בוכים בהבעת סבל ויגון, לא רק על סיום חייו של המנהיג, אלא גם על אובדן אישי של דמות מגוננת ואהובה. סצנות דומות כיכבו בכלי התקשורת בשנת 1994, כאשר נפטר המנהיג הראשון של קוריאה הצפונית, קים איל-סונג, המכונה המנהיג הדגול. בקוריאה הצפונית עדיין מכבדים את דמותו של קים איל-סונג, ומציינים ימים חשובים כמו יום הולדתו בטקסים ופולחנים. צפון קוריאנים רבים מאמינים כי רוחו של המנהיג הדגול צופה בהם מהעולם הבא.  

בניסיון להבין את הגורמים לפולחן מנהיגים מהסוג הצפון קוריאני כדאי לבדוק מאפיינים בסיסיים בתרבות הקוריאנית. שני זרמי מסורת קשורים ליראת הכבוד הזו כלפי המנהיגים. הראשון הוא הפילוסופיה הקונפוציאנית, שבה רוחשים כבוד רב למבוגרים ולשליטים. על קונפוציאני טוב להכיר תודה לממונים עליו ולא להביע ביקורת כלפיהם. בהתאם לזאת, רוב הקוריאנים זוכים לפולחני אבות לאחר מותם. הזרם השני הוא המסורת השמאנית, אשר לפי הגרסאות הרשמיות מוגרה לחלוטין בקוריאה הצפונית, אבל רווחת מאוד מדרום לקו הרוחב 38, בקוריאה הדרומית.

שמאניות רבות (בקוריאנית – מאנשין) ברחו מהצפון במהלך מלחמת קוריאה בשל פחד מרדיפות, והמשיכו בפעילותן הדתית ובהסמכת מאנשין חדשות ברפובליקה של קוריאה בדרום. במערכת האמונות שלהן, אנשים חשובים הופכים לאחר מותם לרוחות חזקות ובעלות השפעה, היכולות לתקשר עם בני אדם בתיווך המאנשין.  

בקוריאה הצפונית, בעוד הנטייה הרשמית היא להגביל ביטויים של פעילות דתית, יש המשכיות לרעיונות הקונפוציאניים והשמאניים בתוך מנגנון התעמולה האזרחית. לפיכך ניתן היה לצפות כי קים ג'ונג-איל ייחשב לרוח קדושה לאחר מותו. המיתוס של גדולת המנהיג טופח כבר בהודעה הרשמית על מותו, שבה נמסר כי הוא נפטר במהלך נסיעה ברכבת ברחבי הארץ, בדרכו לסייע לאזרחי המדינה על ידי הנחייה אישית ממנו, כיצד לפעול למען שיפור חייהם.

התעמולה של קוריאה הצפונית, אשר פעמים רבות מתייחסים אליה כאל תוצר של מכאניזם קומוניסטי, מבוססת למעשה על מסורות ואמונות מקומיות, המאפשרות מניפולציה רגשית של האוכלוסייה במטרה ליצור מנהיגות חזקה ולמנוע תסיסה אזרחית. בדרך זו החידה הצפון קוריאנית שוזרת בתוכה דיקטטורה מודרנית עם פולקלור ואמונות עתיקות.   

אם ההיסטוריה תחזור על עצמה גם הפעם, המנהיג הצעיר קים ג'ונג-און ימשיך בדרכם של אביו וסבו ויהפוך לאל חי נוסף בשושלת. כבר נרמז כי תווי פניו של היורש דומים להפליא לאלו של קים איל-סונג הסב, מה שעשוי לתרום לפופולאריות של המנהיג החדש.

מאז ההכרזה על קים ג'ונג-און כמנהיגה החדש של המדינה העוינת והמבודדת הזו, לא הייתה כל אינדיקציה לריכוך עמדות בעניין החימוש הגרעיני או לרצון בשיתוף פעולה אזורי. אם המיתוס הלאומי בקוריאה הצפונית ישרוד את חילופי המנהיגים, והשליטה ההדוקה על העם תימנע חוסר שקט אזרחי, אזי סין, יפן, קוריאה הדרומית ושאר העולם עלולים להישאר נתונים לחסדו של מנהיג טוטליטארי, המייצר ומפיץ נשק להשמדה המונית, תוך התעלמות מהרעב והעוני של אוכלוסיית מדינתו.

מאז הקמתה של קוריאה הצפונית אין לישראל יחסים דיפלומטיים אתה, והיא אף תומכת במדינות אויב של ישראל כדוגמת סוריה, אליה שלחה מדענים וידע טכנולוגי, על מנת ללוות את הסורים בבניית כור גרעיני לייצור פלוטוניום. בשנות ה-90 נעשה ניסיון לכונן יחסים דיפלומטיים, אך הניסיון לא הבשיל בשל לחץ של ארה"ב ושל המוסד.

מעט מאוד תיירים מגיעים לקוריאה הצפונית (מספטמבר 2017, הממשל האמריקאי לא יאפשר לבעלי אזרחות אמריקאית לבקר בצפון) הם משוכנים בפיונגיאנג במלונות ענק בני 40 קומות ומדווחים שהיו היחידים שם. בכל מקרה, נדרש ליווי צמוד של נציגי הממשלה.

צפון קוריאנים ביפן

ביפן חיים כ-600,000 קוריאנים, אשר נשארו שם לאחר מלחמת העולם השנייה. חלקם נישאו ליפניות ולא יכלו להביא את נשותיהם לקוריאה כי הללו נחשבו אזרחיות אויב, חלקם הצליחו עסקית, וחלקם היו נאמנים לקוריאה הצפונית אך לא יכלו לשוב אליה בגלל שהיו תושבי יפן ונחשבו למשתפי פעולה עם האויב.

בתוך קבוצה זו של קוריאנים, המכונים זאיניצ'י, מעניין במיוחד מצבם של אלו הנאמנים לקוריאה הצפונית. הם מחנכים את ילדיהם על ברכי אידיאולוגיית הג'וצ'ה הנהוגה בקוריאה הצפונית, ומכנים

את הנשיא "אבינו" ו"המנהיג הנצחי", כמו אזרחי קוריאה הצפונית עצמה. מדובר בכמה מאות אלפי אנשים, הבוחרים להתנהג לפני תפיסה טוטליטארית סוציאליסטית קיצונית, למרות שהם חיים ביפן הקפיטליסטית. קיומה של קבוצה זו מעיד על כך שייתכן כי חלקים מהעם הצפון קוריאני אכן מוכנים לקיים את חייהם בעוני וקושי, ובלבד שיוכלו להמשיך את קיום אידיאולוגיית הג'וצ'ה. אפשרות זו מנוגדת לדעתם של רבים, לפיה הצפון קוריאנים שונאים את הנשיא והאידיאולוגיה, ונשארים רק בשל הכפייה והפחד שהמשטר הצפון קוריאני משליט על אזרחיו.

איחוד בין שתי הקוריאות

מאז שנות ה-70, היו יוזמות של שתי הקוריאות להפגיש בין משפחות חצויות (משפחות שקרובי המשפחה חיים משני צידי הגבול). המפגשים היו מועטים יחסית וכללו מפגשים תחת פיקוח למספר שעות או ימים בודדים, שבסופם חזרו קרובי המשפחה לקוריאה הדרומית או הצפונית מבלי יכולת ליצור קשר בשנית עם קרובי המשפחה.

אלפי אנשים ניסו לברוח מקוריאה הצפונית דרך הגבול לסין, עברו דרך בורמה והגיעו לקוריאה הדרומית. שם מקבלים אותם בברכה, הם מקבלים "סל קליטה" ומנסים לבנות את חייהם מחדש. אלה שנתפסים על ידי השלטונות הסיניים מוחזרים בכפייה לקוריאה הצפונית ונכלאים ב"מחנות חינוך מחדש".

בסקרים שנעשים בקרב אזרחי קוריאה הדרומית נשאלים האזרחים האם היו מעוניינים באיחוד עם קוריאה הצפונית. התשובות מורכבות: מצד אחד, יש רצון באיחוד, בעיקר בקרב הדור המבוגר, שחווה את הפירוד ואת הקריעה. מצד שני, יש חשש גדול, עד כדי אי רצון, בעיקר של הדור הצעיר. המצב הכלכלי הירוד בקוריאה הצפונית מדאיג, ותושבי הדרום מבינים שכלכלתם המבוססת תיאלץ לתמוך בתושבים העניים של הצפון. גם תוצאות האיחוד בגרמניה (מערב ומזרח) מדאיגות את האזרחים.

ברמה הפוליטית זוהי הסוגיה המרכזית המאיימת על המדינה, בעיקר החשש מפני ההתחמשות הגרעינית. נושא האיחוד נמצא על סדר היום בקוריאה הדרומית כאחד הנושאים המשמעותיים ביותר. מפלגת השמאל בפרלמנט מעוניינת באיחוד מיידי וללא תנאים מוקדמים, בעוד מפלגת הימין מבקשת להעמיד תנאים לפני הסכמה לאיחוד, ובראשם הפסקת מרוץ החימוש הגרעיני בקוריאה הצפונית.

השוני הרב בין שתי המדינות, הן באידיאולוגיה והן בכלכלה, מעורר תהיות לגבי הסיכויים למימוש האיחוד. קים ג'ונג-און, השליט הבלתי מעורער של הצפון, מחזיק מצבורי נשק ויכולת גרעינית, וכל הצהרה מאיימת שלו גורמת לירידה מיידית בשערי המניות בבורסה בסיאול. הפוליטיקאית נהק יונג וון, יו"ר וועדת חוץ ובטחון בבית המחוקקים של קוריאה הדרומית, התייחסה לנושא האיחוד ואמרה כי לא זו בלבד שאין דיאלוג בנושא, אלא שלדרום קוריאנים יש תנאים מקדימים לכך – נטרול מלא של הכוח הגרעיני של הצפון, בנייה הדרגתית של יחסי אמון בין הצדדים והסכמת הצפון לשילוב כלכלי וחברתי בכלכלה הקפיטליסטית של הדרום.

מומחים למזרח אסיה טוענים, שדיבורים על איחוד בשלב זה אינם ריאליים וכי ארה"ב עסוקה למעשה במשברים אחרים בעולם ולא בעניין האיחוד של קוריאה. קוריאה הצפונית לא הוכרה מעולם על ידי ארצות הברית, ואילו קוריאה הדרומית לא הוכרה על ידי ברית המועצות.