מנהג קבוע בעבורי הינו פנקס רישום צמוד, כך עשיתי גם בצאתי לסמינר המטייל בדרום קוריאה. במהלך השהייה בקוריאה הדרומית נחשפתי לתרבות ודת שהיו זרים לי, בכלל זאת הנופים האנושיים, האורבניים והטבעיים.

ככל שנחשפתי יותר לצפונותיה של המדינה כך גדל הרצון לתעד את המראות בצילום וברישום. לסגנון הבנייה דמוי הפגודה נחשפתי כבר בעבר בביקורים חטופים בהונג קונג וסינגפור אך לקבל זאת בקוריאה במסות כל כך גדולות ובמגוון כה גדול של תצורות מבנה ועיבוד אמנותי אלו לא הותירו אותי אדיש ולכן הרבתי לרשום אותם. משכה אותי בצילום וברישום היצירתיות הבלתי נדלית שהושקעה במבנים המסורתיים, אמנות שפרצה את גבולות הדמיון האנושי שצופה בהם.

שדות האורז ופסגות ההרים החשופים אמנם לא הונצחו ברישומים רבים אך בהחלט יושם עליהם דגש ביצירות עתידיות. המפגש עם נשות ההאניו הוליד הרבה רישומים, אתה נחשף למשהו כמעט ייחודי, נשים בוגרות בטווח גילים גדול, מבנות עשרה עד בנות 80 שעוסקות לפרנסתן במקצוע מסכן חיים וצוללות למעמקי הים לעומקים גדולים ללא בקבוקי חמצן.

ההדרכה המלומדת שליוותה את הטיול עזרה לי להתמקד בפרטים הקטנים שבהחלט מיקדו אותי לאותם אובייקטים שהוטבעו כרישומים. אלו אינן יצירות מופת אלא רישומים שנעשו בחטף בחסותו
ובהשראתו של הטיול הנפלא.

גם הפרגון במהלך הטיול שהיה משהו משהו עודד אותי לרשום.
תודה בשמי ובשם רעייתי עטרה.

אריה רובינוביץ | טיול לקוריאה, ספטמבר 2019