עם שידור של הסדרה הקוריאנית הראשונה בארץ ב-2006 הגיע הגל הקוריאני גם לישראל. הסדרות זכו לפופולריות רבה ואף נפתח אתר ASIA4HB של תרגומי מעריצים  עם יותר מ-300 אלף צפיות. כיום פועלים בארץ כמה פורומים שעיקר עיסוקם הוא צפייה בדרמות קוריאניות ומעקב אחר אמנים ושחקנים קוריאנים. בעקבות הגעת הסדרות הקוריאניות לארץ, עלה גם העניין בקוריאה כמדינה, ולימודי השפה הקוריאנית הולכים וצוברים תאוצה.

עד לפני שנים אחדות, הישראלים היחידים ששמעו על קוריאה היו אנשי עסקים או נציגי משרד החוץ. אבל בשנת 2006 השתנה הכול: הסנונית הראשונה הגיחה מערוץ ויוה, ערוץ שמשדר בדרך כלל טלנובלות מאמריקה הדרומית אך חרג ממנהגו ושידר את אופרת הסבון הקוריאנית "סאם-סון המתוקה" (Sweet Sam-Sun). הסדרה בת 16 הפרקים מתארת את חייה של קים סאם-סון, קונדיטורית עגלגלה בת 30 שמה שהכי מטריד אותה בחייה הוא היותה רווקה בגילה המופלג. לאחר שהחבר שלה נפרד ממנה בערב חג המולד, נכנס לחייה מנהל מסעדה צעיר וקר שמציע לה לעבוד אצלו כקונדיטורית ובתמורה הוא ישחק את בן זוגה כדי להדוף את ההצקות של אמה. הבוס הצעיר סובל מטראומה ואוטם את לבו מול החיבה המופגנת שלה, אך היא – בפשטות ובישירות כמעט בוטה (מאפיין מאוד לא נשי באסיה) – ממיסה את לבו עד שמתפתח ביניהם סיפור אהבה.

כביכול, סיפור הוליוודי שבלוני לעייפה. איש מאלה שצפו בסדרה והתאהבו דרכה בקוריאה לא מצליח להסביר מה היה סוד הקסם שלה. האם הייתה זו העובדה שהיא מאסיה? שהשחקן היון בין (Hyun Bin) נאה? או אולי זו העובדה הפשוטה שכל הסדרה כולה הסתכמה ב-16 פרקים (בניגוד לרוב הסדרות בספרדית)? תהיה הסיבה אשר תהיה, אין ספק שהסדרה זכתה להצלחה עצומה, הצלחה ששמה את קוריאה על מפת התרבות בישראל.

הסדרות הקוריאניות מהוות את רוב זמן השידור הטלוויזיוני בקוריאה ופרט לחדשות הן גם התכניות הפופולאריות ביותר בקרב הצופים. התחרות הגדולה בין שלושת הערוצים הגדולים בקוריאה KBS, MBC ו-SBS הביאה לעליה באיכות הסדרות המופקות, סדרות שלאחר מכן יוצאו למדינות אסיה וקיבלו את הכינוי "הגל הקוריאני". ה"הגל הקוריאני", אותו כינוי שניתן להצלחה המדהימה של תרבות פופולארית דרום קוריאנית מחוץ לתחומי קוריאה הולך וצובר תאוצה לא רק במזרח אסיה אלא גם בעולם. איך יודעים שהגיע למדינה כלשהי? פשוט מאוד: כשהסדרות הקוריאניות מתורגמות לשפת המקום, וכשבאינטרנט צצים אתרים של תרגומי מעריצים (funsub). שניים מהפופולריים שבאתרים האלה, שמתרגמים בעיקר לאנגלית, הם Dramacrazy ו-Mysoju (על שם האלכוהול הלאומי הקוריאני). בתחילה נאלץ הקהל הישראלי להסתפק באתרים זרים אלה, עד שגם ישראל נפלה ברשת (תרתי משמע).

זה שנתיים פועל באינטרנט האתר ASIA4HB, אתר תרגומי מעריצים שמנוהל על ידי קבוצה של בנות חרוצות ששמו לעצמן למטרה לתרגם את הסדרות הנפלאות לשפת הקודש ולהנגיש אותן לקהל שנוח לו יותר לקרוא כתוביות בעברית. האתר פועל בהתנדבות וללא מטרות רווח, וכבר זכה ליותר מ-300 אלף צפיות. מכאן שהביקוש לסדרות האלה בקרב הקהל הישראלי רק הולך וגדל.

אחת הסיבות שהביאה את המתרגמות באתר להקדיש זמן למלאכה זו היא הרצון למצוא חברים לשיחה. כמו בכל תחביב אחר, גם הצופים בדרמות הקוריאניות מחפשים שותפים לשוחח עמם על הסדרות, והשיחות מעל דפי האתר אף גולשות לניתוחים מעמיקים על בניית דמויות וקווי עלילה (בצד דיונים על המראה החיצוני של השחקנים). סיבה נוספת היא השאיפה לחשוף יותר ישראלים ליופי שבסדרות הקוריאניות, לרגש ולמשמעות האדירה שמייחסים הקוריאנים למשפחה וליחסים בתוך המשפחה, משמעות שכנראה אבדה בים האינדיבידואליזם והמטריאליזם המערביים. אבל ייתכן גם שהסיבה היא זו שציינה אחת המתרגמות: "לראות את כל התודות שלהם, פשוט מחמם את הלב".

המשוטט התמים באתר עשוי לחשוב שקוריאה היא מעצמת תרבות בישראל. כמות הסדרות הקוריאניות עולה על זו של כל מדינה אסיאתית אחרת, ואפילו על יפן, מעצמת סדרות טלוויזיה בזכות עצמה. אבל גם ליפן שמור מקום של כבוד באתר, ובין הסדרות אפשר למצוא את אחת הקלאסיקות של הסדרות היפניות: "בנים על פני פרחים" (Hana Yori Dango).

אז מה מציע האתר?
מגוון הסדרות כה רחב, עד שכל אחד יכול למצוא מה שמתאים לו: סדרות פעולה ומתח כמו "אייריס" (IRIS) או "זמן בין כלב לזאב" (Time Between Wolf and Dog) שאף שודרה בערוץ ויוה; סדרות רומנטיות כמו "מלכת השלג" (Snow Queen); סדרות על גבול המיסטיקה כמו "ידי אלוהים" (Orthros no Inu) היפנית או "49 ימים" (49 Days) הקוריאנית, ועוד לא דיברנו על היסטוריה. הסדרה האחרונה שעלתה לאתר היא "השערורייה של סונג קיון קוואן" (Sungkyunkwan Scandal), דרמה היסטורית קלילה על בת שמתחפשת לבן כדי להיכנס לאקדמיה על שם קונפוציוס ולהבטיח את החלמתו של אחיה החולה. הסדרה זכתה בפרסים רבים בקוריאה והפכה לפופולרית גם באתר. סדרה מצליחה אחרת שזכתה לאהדה ולפרסים בקוריאה היא "גן סודי" (Secret Garden) בכיכובו של היון בין שבזכותו התאהבו רבים בקוריאה.
הסדרה הארוכה ביותר באתר (ובכל זאת רק 56 פרקים) היא "ממזרח לעדן" (East of Eden) שמגוללת את סיפורן של שתי משפחות שגורליהן שזורים זה בזה ונפרשת על פני למעלה משלושים שנה על רקע ההיסטוריה של קוריאה הדרומית. למי שמכיר רק את קוריאה המודרנית צפויה הפתעה כשיגלה שייסוד הדמוקרטיה הקוריאנית היה כרוך בחבלי לידה כמו הפגנות סטודנטים אלימות, פגיעה בזכויות אדם ושחיתויות. זהו אחד הדברים היפים בדרמות הקוריאניות: בסיפור האישי שזור סיפורה של קוריאה ההיסטורית והמודרנית, והצופה יכול ליהנות גם מהסיפור המרגש וגם סיפורה של קוריאה כמדינה.

הגל הקוריאני מציף את ישראל
כיום פועלים בארץ כמה פורומים שעיקר עיסוקם הוא צפייה בדרמות קוריאניות ומעקב אחר אמנים ושחקנים קוריאנים. את אחד ממפגשי הפורומים הללו כיבד בנוכחותו השגריר הקוריאני היוצא, מר מה יאנג-סאם . כשנכנס למסעדה השתרר שקט, ולאחר כמה מילים רשמיות שאל השגריר: "אתם מכירים את בה יונג-ג'ון (Bea Yung-Joon)?" לאחר שנענה ב"כן" רועם והחלטי הוסיף: "אז אני מרגיש כוכב כמוהו הערב", וזכה למחיאות כפיים סוערות.

בעקבות הגעת הסדרות הקוריאניות לארץ, עלה גם העניין בקוריאה כמדינה, ולימודי השפה הקוריאנית הולכים וצוברים תאוצה. ברוב האוניברסיטאות בארץ אפשר ללמוד קוריאנית במסגרת התואר בלימודי מזרח אסיה. בירושלים, שם ממוקם מרכז תרבות קוריאה, ניתנים שיעורי קוריאנית לקהל הרחב, הארץ אליהם מגיעים תלמידים מכל הארץ. תרבות קוריאנית על קצה המזלג אפשר לטעום גם במסעדה הקוריאנית "היהלום שבכתר" ובאירועים כגון "חוצות היוצר".
ההתעניינות של הישראלים בקוריאה אינה חד-כיוונית, וגם הקוריאנים מגלים עניין בישראל, לאחרונה רואים יותר ויותר סטודנטים קוריאנים שמגיעים לארץ ללמוד עברית באולפן, והצופים הישראלים בדרמות הקוריאניות מוצאים מיד נושאים משותפים לשיחה עמם. אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת.

מאת: ג'וליה סטולר
ג'וליה סטולר – כותבת המאמר הינה בוגרת בהצטיינות החוג למזרח אסיה וכתבת באתר  iAsia
הכתבה פורסמה לראשונה באתר  iAsia