על קצה המזלג- ההיסטוריה של קוריאה | נועה אברהמי
לפני אלפי שנים, החליטו להם נמר אחד ודב אחד שהם רוצים להפוך לבני אנוש. לפיכך פנו בתפילה לקיסר השמים הְוַן-אוּנג (Hwan-ung). הקיסר נתן להם עלי לענה ועשרים שִני שום והבטיח שאם יצליחו לחיות במשך מאה ימים בלא אור שמש ולהתקיים אך ורק מהמזון שהעניק להם, יהפוך אותם לבני אדם. כעבור ימים אחדים נכנע הנמר, אך הדוב התמיד בנחישות. לפני תום מאה הימים הפך אותו הקיסר לאישה יפה ששמה אוּנג-נְיוֹ (Ung-nyo). אף שהייתה אסירת תודה, חשה האישה בדידות גדולה והתפללה שוב לקיסר שיעניק לה בן. הקיסר הפך עצמו לבן אנוש, ולשניים נולד בן ששמו טאנגון (Dan-Gun) . בן זה ייסד את ממלכת קוריאה הראשונה. כך לפחות מספרת המסורת הקוריאנית על התהוות העם הקוריאני.
מקורות היסטוריים ומדעיים מעידים על קיום אנושי בחצי האי הקוריאני כבר לפני 700,000 שנה. את ההיסטוריה המודרנית יחסית, המיוחדת לחצי האי ואת התגבשות המדינות בקוריאה אפשר לחלק לכמה תקופות לפי השושלות ששלטו בה.
תקופת שלוש הממלכות (57 לפנה"ס – 668 לספירה)
גוֹגוּריוֹ (Goguryeo), שִילַה (Shilla) ופקצ'ה (Baekje) היו שלוש חברות חקלאיות נפרדות שלכל אחת מהן מעמדות וצבא משלה. ממלכת גוגוריו שלטה בחלק הצפוני של חצי האי, שילה שלטה בדרום-מזרח, ופקצ'ה שלטה בדרום-מערב. מלבדן שכנה בדרום חצי האי עוד ממלכה קטנה ששמה קָאיַה (Kaya) . בתקופה זו הושפע האזור מסין, והבודהיזם חלחל ממנה דרך ממלכת גוגוריו והתקבל גם בקרב שאר הממלכות. בשנת 660 כבשה ממלכת שילה את פקצ'ה, ושמונה שנים לאחר מכן גם את גוגוריו. כך הפכה לממלכה החזקה בהיסטוריה של קוריאה.
תקופת שילה המאוחדת (935-668 לספירה)
כעת החלה להתגבש התרבות הקוריאנית. הבודהיזם שגשג, ומקדשים בודהיסטים הלכו ונבנו ברחבי הממלכה. ואולם, בסופו של דבר נכבשה גם ממלכת שילה, ותחתיה הוקמה ממלכה מאוחדת ששמה גוֹריוֹ (Goryeo).
תקופת גוריו (1392-918)
ממלכת גוריו ייסדה שלטון מרכזי ומערכת חוקים מסודרת, והבודהיזם המשיך לשגשג ברחבי חצי האי. ואולם, בשנת 1231 נכבשה קוריאה על ידי האימפריה המונגולית, ובמשך 150 שנה הייתה הממלכה כפופה למונגולים. כך, כשנפלה האימפריה המונגולית, נפלה גם ממלכת גוריו. לבסוף, בשנת 1392, יצא הגנרל הקוריאני יִי סוֹנג גֵ'ה (Yi Song-gye) לשליחות בסין וקשר עמה שיתוף פעולה. כששב הקים שושלת חדשה: שושלת יִי הידועה גם בשם צ'וֹסוֹן (Yi / Joseon).
תקופת צ'וסון (1910-1392)
בראשית ימיה של שושלת צ'וסון הועתקה בירת הממלכה לסיאול של ימינו כדי לבסס בה את השלטון החדש. שושלת צ'וסון אימצה את הקונפוציוניזם (ולאחר מכן את הניאו-קונפוציוניזם) כדת ופילוסופיה לאומית המשלבת אמונות ופרקטיקות, ולכן ירדה מרכזיותו של הבודהיזם במידה ניכרת. בהשפעתם של ערכי הקונפוציוניזם הפכו הלימוד ורמת ההשכלה לגורם חשוב ומרכזי המכתיב את המעמדות החברתיים. כך, המלומדים הגדולים היו גם אלה שכיהנו כפקידי ממשלה וקיבלו תפקידי מפתח בשלטון.
לכאורה, מי שרצה לשפר את מעמדו יכול היה לעשות זאת אם רק ירכוש השכלה, אך למעשה, כדי ללמוד דרושים כסף וזמן, ורק המעמדות המבוססים הצליחו ללמוד והתקדמו עוד יותר בסולם החברתי. אך בכל זאת זכה העם להשכלה רבה יותר מבעבר: בתקופת שושלת צ'וסון, תחת שלטון המלך סָא ג'וֹנג (Sejong) הגדול, התפתח הכתב הקוריאני: האנגול (Hangul). כתב זה אפשר לציבור הרחב ללמוד קרוא וכתוב בקלות ובמהירות.
במאות ה-16 וה-17 התמודדה קוריאה עם ניסיונות כיבוש מצד יפן תחת שלטון הִדֵיוֹשִי (1598-1592) ושל מנצ'וריה (1636-1627). במאה ה-19 החלו להגיע לקוריאה סוחרים ואנשי דת נוצרים דרך יפן. אלה ביקשו להיכנס ולבסס קשרי מסחר, אך הקוריאנים חסמו את דרכם וסגרו את הממלכה מפני גורמי השפעה מערביים. על כן כונתה קוריאה "הממלכה ההרמטית". בשלהי המאה ה-19 נאלצה קוריאה להיפתח למסחר עם המערב בעקבות לחצים יפניים ומערביים, ובסופו של דבר, בעקבות מלחמת רוסיה-יפן (1905-1904), הוכפפה קוריאה לגמרי לשלטון היפני. 
הכיבוש היפני (1945-1910)
היפנים אמנם הביאו עמם לקוריאה פיתוח מואץ של תשתיות מודרניות, כמו מערכת כבישים ומסילות רכבת, אך שלטונם היה קשוח ומדכא מבחינות רבות, והשלכותיו ניכרות ביחסי קוריאה-יפן עד ימינו. בתקופת שלטונה בקוריאה ניסתה יפן למחוק את סמלי הלאום, התרבות וההיסטוריה הקוריאניים, ובמקומם להשליט את התרבות היפנית. קוריאנים אולצו להיקרא בשמות יפניים, לדבר יפנית במקומות ציבוריים, ואף לאמץ את הדת היפנית, השינטו. הלחץ והדיכוי הביאו להקמתה של תנועת העצמאות שהתקוממה נגד הכיבוש היפני, ובמרד של 1 במרץ 1919 נהרגו אלפי מפגינים קוריאנים ונאסרו רבבות. הכיבוש היפני הסתיים רק עם כניעת יפן לבעלות הברית באוגוסט 1945.
חלוקת חצי האי ומלחמת קוריאה (1953-1945)
בתום מלחמת העולם השנייה נותרה קוריאה מדינה ענייה, ולכן החליטו שתי המעצמות שרצו לבסס את כוחן באזור – ארצות הברית, ברית המועצות – לחלק ביניהן את קוריאה למשך "תקופת שיקום" של שלוש שנים. הן העבירו גבול שרירותי בקו הרוחב 38, ובשלוש השנים שלאחר מכן נפער בין הצפון לדרום פער אידיאולוגי בלתי ניתן לגישור. בחלקו הדרומי של חצי האי הטמיעה ארצות הברית השפעה דמוקרטית וקפיטליסטית, ואילו חלקו הצפוני ספג מברית המועצות אידיאולוגיה קומוניסטית.
בשנת 1948 נחנכו בחצי האי שתי מדינות נפרדות: הרפובליקה של קוריאה (קוריאה הדרומית), והרפובליקה הדמוקרטית של קוריאה (קוריאה הצפונית). שני הממשלים שאפו להשליט את האידיאולוגיה שלהם על כלל קוריאה, וב-25 ביוני 1950 תקפה קוריאה הצפונית את קוריאה הדרומית והחלה המלחמה שתיקרא לימים "מלחמת קוריאה". קוריאה הצפונית נתמכה על ידי סין, ולצדה של קוריאה הדרומית עמדו בעלות הברית. מלחמת קוריאה הותירה רבבות הרוגים, פצועים ונעדרים, ובקיץ 1953 הוכרזה הפסקת אש. המצב בחצי האי נשאר תחת ההגדרה 'הפסקת אש' , ואיום המלחמה שורר בו עד ימינו.
