"הגל הקוריאני" הוא כינוי להצלחה חסרת התקדים שזוכה לה התרבות הפופולרית של קוריאה הדרומית במדינות אסיה ובמקומות נוספים בעולם. עם הפיכתה של קוריאה למדינה דמוקרטית בסוף שנות השמונים, הוסרו מחסומי הצנזורה החמורים, וניתנה אפשרות לחברות מסחריות להשקיע בקולנוע ובטלוויזיה ולהיות אחראיות לתכנים. המונח "הגל הקוריאני" (Hallyu) אמנם לא הומצא על ידי הממשל הקוריאני, אך אומץ על ידו, וכיום מקדם הממשל את התרבות הקוריאנית תחת הכותרת הזאת.

אז מהו בעצם "הגל הקוריאני"?
משנות התשעים החלה קוריאה לייצר תרבות פופולרית, ובעיקר מוזיקה, סרטים וסדרות טלוויזיה. עד מהרה פשט הבידור הפופולרי הקוריאני גם לרחבי אסיה, לאמריקה הצפונית והדרומית ולמקומות נוספים, ובשנים האחרונות אף נוסדו מועדוני מעריצים בישראל. הקוריאנים עצמם צורכים בידור מקומי הרבה יותר מאשר בידור מיובא מהמערב.
ממשלת קוריאה תומכת מאוד בגל הפופולרי הקוריאני (גם מבחינה כלכלית) ורואה בו דרך להעלות את המודעות לקוריאה ולתרבות הקוריאנית, וכמובן מקור לרווחים כלכליים.

קולנוע
בשנים האחרונות תופסת תעשיית הקולנוע של דרום קוריאה מקום של כבוד בקולנוע העולמי והיא השלישית בגודלה בעולם. סרטים מודרניים מקוריאה עוסקים במגוון נושאים החל מנושאים מסורתיים של משפחה ותרבות, דרך עיסוק בסוגיות פוליטיות והיסטוריות כמו מלחמת קוריאה והסכסוך בחצי האי שנבע ממנה וכלה בקומדיות רומנטיות מתקתקות. סרטי האקשן הקוריאנים זכו במערב לתשומת לב רבה ויצרו את התחושה שהקולנוע הקוריאני הוא קולנוע אלים אך מגוון הסרטים והנושאים בהם הם עוסקים לא יבייש תעשיות קולנוע אחרות כמו הוליווד או הקולנוע הצרפתי, מגוון שמאפשר לכל צופה למצוא סרט לטעמו.

מוזיקה
הפופ הקוריאני (K-pop) דומה מבחינות רבות לפופ המערבי, ולהקות וזמרים קוריאנים הופכים למושא הערצה בקוריאה כמו במדינות רבות אחרות באסיה ובעולם. אמנים קוריאנים מוציאים אלבומים בקוריאנית אך מקפידים בדרך כלל לשיר לפחות שיר אחד ביפנית או בסינית, ובשנים האחרונות הם אף מוציאים אלבומים שלמים ביפנית. הקהל היפני לא נשאר אדיש, ולהקות קוריאניות רבות נהנות מאינספור מעריצים ביפן, ואף מוצאות את עצמן מככבות במצעד האוריקון (Oricon), מצעד הלהיטים היפני.

גם במערב נרשמת הצלחה: הלהקה JYJ הוציאה לאחרונה דיסק שלם באנגלית בשיתוף אמנים אמריקאים כמו קניה וסט, וללהקה הקוריאנית Big Bang הוענק פרס בטקס פרסי ה-MTV האחרון. לבסוף, באירופה ובארצות הברית נערכים קונצרטים רבי משתתפים של אמנים קוריאנים, ואם לא די בכך, הרי שהאתר YouTube כבר הודיע זה מכבר שיקדיש מקום ייעודי למוזיקה קוריאנית.

בספטמבר 2012 שבר השיר גאנגנַאם סטייל (Gangnam Style) של הזמר הקוריאני פְּסָיי (Psy) שיא גינס כשהגיע ליותר מ-350 מיליון צפיות ב-YouTube בתוך חודשיים. כמה חודשים לאחר מכן הפך לסרטון הנצפה ביותר ב-YouTube אי פעם (830 מיליון צפיות נכון לזמן כתיבת שורות אלה) וזכה לעשרות גרסאות פרודיה וגרסאות כיסוי ברחבי העולם וגם בישראל.

סדרות טלוויזיה
סדרות טלוויזיה קוריאניות רבות מופקות כיום ומכסות מגוון רחב של נושאים. כמה מהן הן עיבוד של סדרות יפניות, אך מדי יום מופקות עוד ועוד סדרות קוריאניות מקוריות המציגות את ההיסטוריה והתרבות הקוריאנית.

בדומה לקולנוע הקוריאני גם הנושאים בהם עוסקות הסדרות הקוריאניות מגוונים מאוד. סדרות היסטוריות מציגות את ההיסטוריה הקוריאנית העתיקה והמודרנית על רקע סיפור אישי של דמויות, סיפור אישי שכל צופה, צעיר או מבוגר, יכול למצוא בו עניין. הן מציגות את התרבות הקוריאנית, האוכל, הלבוש המסורתי: האנבוק, ואת ערכי המשפחה החשובים כל כך בתרבות הקוריאנית עד היום. אבל גם סדרות קוריאניות העוסקות בקוריאה המודרנית, סדרות שמתרחשות בבתי ספר או מסעדות, זוכות לפופולאריות גדולה.

קהל היעד של הסדרות הללו הוא קוריאני, אך גם כלל-אסיאתי ואף גלובלי. קוריאה הדרומית, שסבלה במשך שנים מהתעלמות בזירה הבינלאומית והאסיאתית, מנצלת את תרבותה המגוונת כדי למקם את עצמה על המפה. מצד שני, בהיותה הכלכלה ה-15 בעולם, לא רק התרבות משנה את התדמית הקוריאנית בקרב אומות העולם.

שתי סדרות הפכו את "הגל הקוריאני" לשם דבר ביפן: הראשונה היא "היהלום שבכתר" (Dea Jang Geum), סדרה היסטורית על נערה שמפלסת את דרכה למעמד מכובד בחצר המלך בחברה שנשלטת על ידי גברים בתקופת שושלת צ'וסון. השנייה היא "סונטת חורף" (Winter Sonata), סיפור אהבה קורע לב בכיכובו של בה יונג-ג'ון (Bea Yung-Joon), שהפך לפנים של "הגל הקוריאני" והתקבל בצווחות מעריצים (ובעיקר מעריצות) כשהגיע ליפן. שחקן המשנה בסדרה הזאת, פארק יונג-הא (Park Yong-Ha), שהיה גם זמר מצליח והוציא תקליטים ביפן ובקוריאה, התאבד לפני בשנת 2010. תעשיית הזוהר בקוריאה, כמו בכל מקום בעולם, לא תמיד זוהרת.

סדרה פופולרית אחרת, שזכתה לשידור גם בארץ תחת הכותרת "בחורים רעים", היא עיבוד קוריאני לסדרה "בנים על פני פרחים" (Boys Over Flower) היפנית, שהיא בעצמה עיבוד של מנגה ואנימה בשם זה. הסדרה עוסקת בבחורה ענייה שמתקבלת לבית ספר לעשירים ומתאהבת, איך לא, במנהיג "ארבעת המופלאים" של בית הספר שנוהג להציק לתלמידים אחרים ולרדת לחייהם. הסדרה היפנית המקורית זכתה לאהדה גדולה והמשיכה שתי עונות, הסדרה הקוריאנית הפכה את שחקניה לכוכבים, והסיפור עצמו זכה גם לעיבוד טאיוואני וסיני. הצלחה אסיאתית כבר אמרנו?

מלכת התרבות של השכונה
התרבות הפופולרית הקוריאנית – מוזיקה, סדרות וסרטים – מעלה את קרנה של קוריאה בקרב אומות אסיה השכנות. לא עוד קוריאה כאנדרדוג אסיאתי, אלא כמובילה של טרנד תרבותי שאליו נושאות השכנות את עיניהן ושמדרבן גם את היצירה התרבותית שלהן. יפן למשל מפיקה עיבוד קולנועי חדש ל"גנג'י מונוגטארי", הרומן המונומנטלי בן המאה ה-11 ביפן, אף שכבר היו לסיפור כמה וכמה עיבודים. הפרומו, שמזכיר לא מעט את חצר המלך הקוריאני בצבעים העזים ובחצר הגדולה, מעלה את השאלה מדוע דווקא הסיפור הזה ולמה דווקא עכשיו.

מאת: ג'וליה סטולר
ג'וליה סטולר – כותבת המאמר הינה בוגרת בהצטיינות החוג למזרח אסיה וכתבת באתר iAsia
הכתבה פורסמה לראשונה באתר iAsia